עצרו את החשודים הרגילים

מה שמדהים אותי כל פעם מחדש הוא ההיעדר המוחלט של כל זיכרון היסטורי בחברה הישראלית. דקה אחרי שאירוע מתרחש הוא נשכח מכל לב, אלא אם כן תורגם למימד העבר היחיד שהחברה הישראלית מכירה בו– המימד המיתי. במימד המיתי חלים כללים שונים מכללי המציאות: הלבן לבן מאד והשחור שחור מאד. מעבר זה של המתרס גיבורים וקורבנות (או עדיף גיבורים שהם גם קורבנות) ומן העבר האחר נבלים גמורים.

משעה שאירוע תורגם ל"מיתולוגית" הוא דוחק לחלוטין את רגלי האירוע ההיסטורי על מורכבויותיו. ההיסטוריה נשכחת לחלוטין והפרזנטורים של המיתוס פשוט מתעלמים ממנה.

האירוע האחרון שעובר עכשיו ניסיון למיתולוגיזציה הוא "ההתנתקות". היא מוגדרת כמפגש של כוחות רוע (השמאל) וטוב (מתיישבי גוש קטיף ובהרחבה כל המתנחלים). נשכחו העובדות: יישובי גוש קטיף היו מובלעת חסרת כל ערך ביטחוני שעלתה בדם ובדמים, הליכוד וביבי בכלל זה קיבל החלטה רציונלית ליצור גבול בר הגנה, חמאס שלט בעזה עוד לפני ההתפנות, רוב המוחים לא היו כלל יושבי הגוש, השמאל,שלא היה בשילטון,  אמנם תמך, אבל אתו תמכו במהלך רוב חברי הכנסת ורוב האוכלוסייה בישראל.

מה שנותר בזיכרון המיתי הוא תקיעת סכין בגב האומה של השמאל ובית המשפט. והעובדות? לעזאזל העובדות.

למה יש למתנחלים צורך במיתוס המופרך הזה? שאלה גדולה. משום שההתנתקות הייתה רגע מכריע של כישלון שחוותה האליטה המתנחלית. האליטה  זאת הייתה תמיד מיעוט קטן, שהצליח תוך פריטה מיומנת על מיתריה הרגשיים של האומה (שילוב של חלוציות, הגשמה, משיחיות והתרסה כלפי הגויים) להוביל את הרוב אל עבר הייעוד המשיחי. במהלך ההתנתקות זה פשוט נכשל. המתנחלים ניסו לגייס את השואה (טלאים כתומים), את גירוש ספרד (יהודי לא מגרש יהודי), את חורבן הבית (כשממרים את פי המתנחלים זאת "שינאת חינם"). לשווא. הרוב נותר אדיש. הרוב תמך בהתנתקות.

דווקא משום שהימין הוא שנקט במקרה זה במהלך רציונלי, קשה למתנחלים לבלוע את כישלונם. קל יותר להפוך את הכישלון להכשלה, את ההיגיון לאנטי היגיון. קל יותר לעצור את החשודים הרגילים ולהאשים אותם בה בעת בבגידה ובחוסר אמפתיה (תחשבו על זה רגע). ההאשמה השנייה אירונית במיוחד. אם יש משהו שהמתנחלים לחלוטין לא מסוגלים לו זאת אמפתיה כלפי כל מי שאינו חלק מן "הגוש" שלהם.

המיתוס הוא מורה רע מאד לחיים. הוא משליך על המציאות את תמונת העולם של מאוויינו ותיסכולינו. המציאות, גבירותיי ורבותיי, לא עובדת אצלנו. כשאתם מרגישים בניחוח הדק של הפיכת המציאות למציאות מדומה, קחו צעד אחורה ובררו את העובדות. כשיודעים את העובדות, עושים פחות שטויות.