יש לי חולשה למילים שאף אחד לא משתמש בהן, מילים שמופיעות רק במילונים. מילים כאלה הן כמו האור המגיע מכוכבים רחוקים, עידנים אחרי שהכוכב שהפיק אותו חרב. אני לא מדבר על מילים נדירות למתחילים—אנדרלמוסיה (בלגן), קפנדריה (קיצור דרך) וקיפח– או לפעמים כפח (שהוא איש גבוה ורזה), אלא על מילים שגם המומחה יתקשה להכיר, מילים כמו אנטיליה (שלשלת של דליים המעלים מים מן הבאר לבריכה) או אנטיכי (כלי בישול שיש לו בית קיבול למים למעלה ובית קיבול לפחמים למטה) או אפיפיָרוֹת (עצים קלועים שתי וערב שמטפסים עליהם שריגי נטיעות) או אפוכי, שהוא כתב מחילה. וזה רק באות א'. חלק מן המילים הללו הגיעו לעברית מן הפרסית ומן היוונית ובעיקר מן הארמית. אבל בעבר השתמשו בהן בתוך הרצף העברי ממש כפי שאנחנו משתמשים במילים כמו אימייל וסנקציה. הרשו לי אפוא להציג בפניכם כמה מן המילים המתות החביבות עליי, מתוך המילון היפה של יהודה גור (גרזובסקי), שתיים לכל אות. את האות א' כבר כיסינו (אפיפירות היא ללא ספק המנצחת). הנה יתר הא"ב (ללא האותיות הסופיות). ב: בָשְנָה—בושה, חרפה; בָלָר—בגד שמתכסים בו בבית המרחץ. ג: גַחְַמון—מי שמדליק דלקה וגורם ברשלנותו למיתת אנשים; גיחור—שפניו אדומים ביותר. ד: דיוֹזוּגֵי—שני זוגות; דַרבוֹן—שומר הסף. ה: הוּגָן—גמל צעיר; הַמְניק—מזלג בעל שתי שיניים. ו: וְתיקָא—מאכל סמיך מקמח; וָריר—כתם לבן בעין. ז: זַגְדוּם—פוזל, וגם כל זוג שאין חלקיו שווים; זָחיר—יציאת הצרכים בדחק וכאב. ח: חִפּוּף—גדר יתדות או אבנים גדולות. חָנוּק—כינוי לאדם שאינו מדבר דברי טעם. ט: טָפִיחַ—אדם שצבע עורו כהה מאד; טָרָט—אדם פשוט ורגיל. י: יַחנוּן—אילן מקפריסין הגורם לעיטוש; יַלֶפֶת—ספחת בעור כ: כּוּז—כד קטן; כַּכָּא—שן טוחנת. ל: לוּפְיָן—מי שגבותיו עבות וגדולות. לִפְלוּף—הלחות שבעין. מ: מָגוֹד—כלי לתלות עליו בגדים. מְלוּגְמָא—קומפרס לח וחם. נ: נְקוּטָאִים—אנשים שהתקבצו ובאו ממקומות שונים למקום אחד; נַרְדְשִיר—שחמט. ס: סַוָח—יודע לשחות, שחין; סִפְסוּף—תאנה המבשילה בסוף הקיץ. ע: עַדְשָן—מנומש; עַנְקוּקְלָה—גרגר ענב שלא התפתח. פ: פְגַלְגוּלָה—צנונית; פוּרְנוֹס—תאוותן, נואף. צ: צִפְרוֹני—עקשן ורגזן בלי סיבה. צֵידָני—רמאי. ק: קָלְבּוּס—חולצה ללא שרוולים או עם שרוולים קצרים, טי שירט; קַרְנְזוֹל—אלכסון. ר: רְבִיגָה—גיבוב דבר על דבר ללא סדר. רִבְצָל—מזוודה קטנה. ש: שַבָשָא—איש שמלאכתו לזמור גפנים; שְתוּקִי—שאינו יודע מי אביו. ת: תוֹכְבָּר—מאכל בשר צלוי מבחוץ ומבפנים; תַכְתַך—שולחן קטן. פשוט תענוג.
הבלוג של אביעד קליינברג 
באמת תענוג (מעניין, אגב, אם גבריאל צפרוני ז"ל הכיר את פירוש המלה שבחר בה לעברת את שמו הקודם – צפלביץ')
אהבתיאהבתי
מה זה לעזאזל 'עווקים' ? מופיע בהתחלה של מובי דיק הישן בתאור פנימו של הלוויתן.
אהבתיאהבתי
עווקים הם שלבים בסולם.
אהבתיאהבתי
סליחה על הטרחנות: "כיפח" ולא קיפח (ק- סמנטיקה אחרת); שתוקי – ידועה גם המשמעות של 'אילם'.
אהבתיאהבתי
"אילם" בהשאלה, על שום ממזרותו
אהבתיאהבתי
זאת טרחנות? הנה טרחנות אמתית: גם כפח וגם קפח מופיעים במקורות.
אהבתיאהבתי
אני בעד למחדש כמה מן המלים כאן.
אין ספק שהצפרוני שולט, אך יש כמה מלים אקטואליות: גחמון, דרבון, צידני ואפילו מילה לנשיא שלנו: פורנוס, שלא כמונו, הטראטים.
ניתן להזמין דיוזוגי לשבת סביב תכתך עליו זוגבר למו"מ ולקוות שאין מי מהם חנוק המרביג דבריו כילפת.
אהבתיאהבתי
מעניינת מאוד המילה "כוז" גם בהקשר של הערבית הדבורה באזורנו.
في تموز بتغلي المية في الكوز – פי תמוז בתע'לי אל-מי פי אל-כוז (בחודש יולי רותחים המים בכלי/בקנקן [מרוב חום]), פתגם שמיש בערבית של אזורנו.
המילה كوز נזכרת במילון הערבי הקלאסי "לסאן אלערב". שם מצוין, כי זהו כלי עשוי חרס המשמש לאחסון נוזלים, וכי מקור המילה פרסי.
פרנקל, אשר חקר את המילים השאולות מארמית בעברית העיר, כי המילה פרסית במקור וחדרה לערבית מן הארמית.
המילה מופיעה במספר מילונים של הדיאלקטים הערביים (במרחב הסורי-פלסטיני) בהוראה דומה של "כלי לאחסון נוזלים, כד" (דוזי, ברע'ות'י).
המילה קיימת בהוראה זו בארמית סורית ומופיעה וגם בארמית הא"י.
בהחלט ייתכן שהמילה הזו בערבית הפלסטינית היא שריד ארמי אותנטי של הארמית שדוברה כאן.
אהבתיאהבתי
הכתבה הגיעה אלי רק היום ( 26.1.2013 ) ומאד נהניתי .
לנושא הכתבה , המילים שנלקחו ממלונו של גור , הן אינן מילים שהתישנו , אלא הן מילים
שמעולם לא היו בשימוש יום – יומי , כפי שגם כיום , האקדמיה ללשון , מחדשת מילים
חדשות – לבקרים , חלקן נקלטות וחלקן ( ואולי רובן……!!! ) לא ואובדות , ונשארות
ברשומות בלבד .
אהבתיאהבתי
הרמן הסה. "קנולפ״ בתרגומו של ד״ר בצלאל וכסלו.
שם נתקלתי לראשונה במילה ״צפרוני״ כשם תואר של מצב רוח. פעם ראשונה המשכתי לקרא, בפעם השניה גיגלתי את המילה, הגעתי לכאן והיתר היסטוריה.
אהבתיאהבתי