המלחמה האחרונה התנהלה על פי התרגולת הקבועה: תחילה מופתעים (חמאס יורה טילים? מי היה מאמין), אחר כך מזועזעים (החמאס הוא אימפריה צבאית המאיימת על קיומנו), אחר כך כותשים (צה"ל מדגים שוב שהוא צבא גדול ולא ממש חכם) ומסבירים (הרג האזרחים הוא סביר. כמה בדיוק זה סביר? כמה שנהרגו), אחר כך מודיעים שחמאס ספג מהלומות קשות (הוא לא השיג שום הישג—מלבד ההישג העיקרי שאותו ביקש להשיג–ההישרדות), אחר כך מתכוננים לוועדת חקירה (עשינו הכול על פי התרגולת הקדושה). בין לבין זזים עוד צעד ימינה בתהליך הפיכת כל ביקורת על הממשלה-צה"ל ללא לגיטימית (כל "שמאל" הוא "רדיקלי", כלומר הזוי במקרה הטוב ובוגדני במקרה הרע). ממשלת נתניהו זכתה לשבחים רבים על היישום הקפדני של התרגולת הזאת. על אף אינספור הבטחות לחסל את הטרור, נתניהו, כמו קודמיו, לא כבש מחדש את עזה ולא חיסל את החמאס (מתינות). הוא גם לא הגן על זכותם של אזרחי ישראל לבקר את ממשלתם (ציונות) ולא הציע שום פתרון מלבד הזרמת עוד כספים לצה"ל (מדיניות). בעניין האחרון נתניהו הוא מן המהדרין שבמהדרין: על אף שהפריח במהלך המלחמה הבטחות סתומות למהלך מדיני (הסברה), מיד עם סיום הירי חזר ראש הממשלה למה שמהווה את עיקר המדיניות שלו מאז ומתמיד: הצב רשימה אינסופית של תנאים למשא ומתן ללא-תנאים, הכרז כי כל ויתור מדיני יסכן את מדינת ישראל, הודע ששום דבר לא בוער ובעיקר הרחב את מה שמהווה את לב מדיניותה של ישראל—מפעל ההתנחלויות. נאומי הניצחון התפלים עוד באוויר והממשלה הכריזה על עוד הפקעה (הפעם של 4000 דונם בגוש עציון "כתגובה על רצח הנערים" וכמסר לאבו מאזן לשכוח מכל מחשבה על הסדר).
כי תותחים או לא תותחים, יש "מפעל" אחד שלעולם אינו שובת. אנחנו נלחמים למענו ובשמו. הוא מייצר הפקעות ו"התחלות בנייה" וכבישים עוקפים וסגרים ומחסומים—עוד ועוד מבצעים (מלחמות?) להפרחת "השממה" שמעבר לקו הירוק. ולא רק את השממה מפריחים שם, מפריחים גם סיסמאות נבובות על ביטחון: כל בעיות הביטחון של ישראל, מתברר, נגרמו בגלל הנסיגה מיישובי גוש קטיף—יישובים, להזכירכם, שהיו מובלעת בתוך רצועת עזה ותרומתם לביטחון אפס מאופס. ממשלת ישראל למדה את הלקח: היא לעולם לא תיסוג עוד משום יישוב שקידשה מועצת יש"ע. ולא רק כספים נשפכים, בניצוחו של החבר החרוץ ניסן סלומינסקי מוועדת הכספים, אל הבור חסר התחתית של המועצה קדושה, אלא גם שמן זית זך מאד—על אהבת ישראל (אהבת "ישראל הגדולה" ולעזאזל כל שיקול אחר) ועל סולידריות (אנחנו, אנחנו ואנחנו) ועל ראיית הנולד (התכוננו למלחמה הבאה הבאה עלינו לטובה).
בנימין נתניהו מבין שלמדיניות שאותה הוא מקדם יש מחיר כבד. הוא מבין שנפתחה בפנינו אופציה מדינית חסרת תקדים להשתלב בברית של הכוחות המתונים, בתמיכת העולם כולו. ואף על פי כן הפחדנות, השמרנות, השיקולים הפוליטיים הפנימיים—ובעיקר הדבקות בחלום ארץ ישראל הגדולה—גורמים לו להצטרף לחזית הסירוב. כל הסדר מדיני יחייב ויתור על החלום. נתניהו לא מוכן להתעורר מן החלום הזה. בהיעדר יוזמה יבואו נידוי והוקעה ובידוד ומלחמות. לא נורא. ארץ ישראל נקנית בייסורים. בימים אלה ירד האסימון אפילו לציפי לבני הממלכתית כל כך: צריך נס כדי לגרום לנתניהו לצאת לדרך מדינית. אלא שאין לסמוך על הנס. צריך לפרק את הממשלה הזאת בהקדם האפשרי.
התפרסם בידיעות אחרונות 3.9.14
הבלוג של אביעד קליינברג 
פתיחת מעברים ללא פיקוח, והסרת הסגר היו בפירוש מעמידים אותנו בפני יותר טילים, יותר מנהרות ויותר רדיקליות. יצאנו מעזה, הם לא רוצים את "עזה חופשי" אלא מקפצה להוציא אותנו מכל יתר "פלסטין הכבושה" – קרי אשקלון, אשדוד ב"ש.
שאלה עניינית לחכמים של השמאל: מה יש לעזתים להרוויח מהסכם שלום ע"ב קווי 67?
לדעתי, לא ירוויחו כלום, בגדה לא ישמחו לראות אותם, אז הם יישארו בדיוק באותה חבל ארץ באותם תנאים. שלטון עצמי? זה מה שיש להם כעת.
ושאלה נוספת: ראיתם באיזו הסכם כלשהו התייחסות לפירוק מחנות הפליטים ויישוב הפליטים במקומות ומעמד קבע?
(מתנצל על שגיעות כתיב, עברית אינה שפת האם שלי)
אהבתיאהבתי
אני מבין שאתה מדבר על נסיגה חד צדדית ללא הסדרי ביטחון. זה טריק של הימין. כל הסכם יכלול הסדרי ביטחון כמובן.
אהבתיאהבתי
לא, אני מתכוון גם להסדר בהסכם.
בעיניך הסכמי אוסלו זה מודל טוב? אם לא אז מה יהיה שונה?
אהבתיאהבתי
אהבתי מאד
אהבתיאהבתי
ומי הציע את הצעות ההבל האלה?
אהבתיאהבתי
לא מבין צה זה "מודל אוסלו". הסכם טוב צריך לכלול סידורי ביטחון, פיקוח וערובות בינלאומיות.
אהבתיאהבתי
בהסכמי אוסלו היו את כל הדברים האלה, והרשות לא פגע בנו ישירות, אלא עשו זאת באמצעות החמס, וגיהד, איך הסדר עתידי יכול להיות שונה?
אהבתיאהבתי
אז אני מציע שלעולם לא נחתום על שום חוזה –ליתר ביטחון. אין חוזה שאי אפשר להפר.
אהבתיאהבתי
פיקוח וערבויות בינלאומיות …. ראה איך המנגנון עובד בגבול סוריה … כשיש בעייה הם נמלטים …
אהבתיאהבתי
זאת לא תשובה. זאת התחמקות.
אהבתיאהבתי
אני מניח שאתה מצפה לפירוט של האמצעים שיהפכו מילים (חוזה) לעובדות מוחלטות. אני מבין שלדעתך אין מילים כאלה. כל חוזה ייגמר בעלייה של מדינת טרור פלסטינית. אני אציע מכניזמים ואתה תאמר שזה לא מספיק. אני חולק עליך. זה כל מה שאפשר לומר.
אהבתיאהבתי
רוברט,
יש לנו הסכמים חתומים עם מצרים (להזכירך זו הייתה אויבתנו הגדולה והחזקה ביותר, שבה איבדנו מאז קום המדינה עד להסכם כ-8000 חיילים), וגם עם ירדן, שצבאה חזק מאוד. מאז אין עוד מלחמות עם שתי המדינות הללו. וזאת, על אף שבניגוד למדינה הפלסטינית עליה מדובר , הן אפילו אינן מפורזות. מדינות שומרות על הסכמים לא מאהבה, אלא משום שכדאי להן לשמור על השלום מאשר לפתוח במלחמה. אבל לשם כך צריך שיהיה להן מה להפסיד. לפלסטינים כרגע יש בעיקר דיכוי, ואדמות שהם מפסידים לטובת ארץ ישראל השלמה, שהובטחה לאברהם אבינו. לכן גם אין להם מה להפסיד.
אהבתיאהבתי
אז אני יכול להסיק מזה שאם לא חשבת שיש מגנון להבטיח הסכם אז גם אתה הייתה מתנגד להסכם כזה?
אהבתיאהבתי
יש מנגנונים להבטחת הסכמים. הם לא נותנים 100% ביטחון (כשם שהמצב הוכחי לא נותן אותו–רחוק מזה). מה שהסכמים נותנים הוא שיפור עמדות פוליטי שאינו רק מילים אלא גם קשרים כלכליים, קשרי מודיעין, תמיכה פוליטית ותקווה. מה שהיעדר הסכם נותן הוא בידוד וייאוש המחזק את הקיצונים. אם תמשיך להתעקש על 100% ביטחון, תקבל חולשה מדינית-כלכלית וביטחון מעורער התלוי במלחמות בלתי פוסקות.
אהבתיאהבתי
משאלת לב פתטית של עוד שמאלן. מי בדיוק "יפרק את הממשלה" ? ציפי לבני? יאיר לפיד? ואיך בדיוק "יפרקו" אם יש רוב של 61 בלעדיהם? והאם החרדים לא ישושו להצטרף לממשלת ימין מתנחלים?
העם רוצה מבצעים ומלחמות
העם רוצה הגדלת תקציב הבטחון
העם רוצה שיפחידו אותו בשואה בדעא"ש ובאל קעידה
העם מכור לאיום הקיומי
ולכן העם רוצה בהתנחלות, כתשובה ציונית הולמת לאיום הקיומי הזה.
והעם יתמוך בביבי כי רק הוא יכול לספק לנו את כל האושר הזה.
אהבתיאהבתי
לא תמיד מה ״שצריך״ לקרות קורה. אבל אם רוצים שיקרה ״צריך״ לסמן מטרה ולהתוות יעד. להגיד ששום דבר לא יעזור אף פעם זה מתכון לשיתוק מוסרי ופוליטי.
אהבתיאהבתי
יש לי חברים, אנשים טובים וישרי דרך, שהצביעו שוב ושום למפלגת דע"ם. הם סימנו מטרה והתוו יעד – להביא את דע"ם לשלטון. כשאמרתי להם שאין שום סיכוי שאף יקבלו רבע מנדט, הם ענו לי "להגיד ששום דבר לא יעזור אף פעם זה מתכון לשיתוק מוסרי ופוליטי."
אני מכבד גם אותך. אני פעיל שלום ותיק. אבל צריך להביט למציאות בעיניים – העם בישראל מכור לאיום קיומי, מכור לתחושה של העולם כולו נגדנו, משוכנע שכל ויתור יביא לשואה, והולך כל הזמן יותר ויותר ימינה.
היו תקופות כאלה בעולם, היו עמים משותקים וחדורי תחושת רדיפה.
רק לחץ בינלאומי כבד, סנקציות וחרמות, יכולים לשנות את המצב. ולא – הם לא ישנו את בחירות העם, שתהיינה תמיד יותר ויותר קיצוניות, הם יכולים בסבירות נמוכה להביא לשינוי תפיסה אצל ה"מנהיג" שיבוא אי פעם אחרי ביבי.
אהבתיאהבתי
נו דעם. בסדר. יש הבדל בין משימה קשה לבין חלום. הפלת נתניהו אינה חלום.
אהבתיאהבתי