בני גנץ: המצב חרקירי, או כיצד משפיע תקציב הביטחון על התור בסופר

הראיון עם רא"ל בני גנץ שהתפרסם במוסף החג של ידיעות אחרונות מפיק פנינים. עד הרגע שבו מגיעים לתקציב הביטחון המקודש, גנץ נשמע אדם סביר במונחים ישראלים–ביטחוניסט מתון יחסית. אבל ברגע שבו מגיעים הדברים לציפור הנפש הטון משתנה ונעשה היסטרי.

הנה כמה מן הדברים, כפי שנאמרו ליוסי יהושע ולאלכס פישמן:

קחו לדוגמא את האופן שבו הוצגו אז [לפני הניצחון הגדול בצוק איתן] אנשי הקבע ב"ארץ נהדרת". "ארץ נהדרת" הייתה קרובה לחרקירי שהחברה הישראלית עשתה לעצמה. הרי מה התוכנית הזאת עושה? היא מאמצת את מה שהחברה רוצה לשמוע ומספרת לה את זה בסאטירה; בדיוק כמו שעושה התקשורת–כותבת את מה שהחברה רוצה לשמוע. ואני בא ואומר שהחברה הישראלית כמעט התאבדה והקריבה את הדבר הזה שנקרא צה"ל. זה התחיל מ"מה זה פה? אתם אוכלי חינם! אני משלם לך את הדלק שאיתו הגעת לסופר". ככה דברו אל אנשי צבא הקבע במשך חודשים ארוכים. היום זה התהפך. היום כבר אומרים לאיש הצבא: "בוא, תיכנס לפני בתור". וכל זה קרה באותה שנה. 

ונגרם איזשהו נזק לצבא כתוצאה מהיחס של "ארץ נהדרת", של הציבור?

נזק אדיר. אדיר. כמעט קרה אסון בתשע"ד. אנשי קבע רבים היו עלולים לעזוב. אם גם בשנה הבאה לא יהיה מענה לתקציב הביטחון, אנשים לא יישארו בצבא.

תנו לי לסכם את זה בשבילכם. ראשית האבחנה הסוציו-פסיכולוגית המסתבכת בתוך עצמה: לכאורה סאטירה ותקשורת גורמות נזק אדור (אדיר!) בכל ביקורת על הצבא, אבל בעצם דומה שהן רק כלי פסיבי המשקף את רחשי לב הציבור. הציבור הישראלי שונא את הצבא. השנאה הזאת היא שנאה-עצמית שהרי הצבא הוא המיטב שבנו; קצץ בתקציבו ובא הקץ לחייך. "ארץ נהדרת", מתברר, הייתה הסיף שבו איימה החברה הישראלית לשים קץ לחייה. העניין השני הוא התהום הערכית שאליה שקענו–לא חיילים הניצבים מול האויב בידיים ריקות חלילה (צה"ל חמוש עד שיניו במיטב הנשק שיש לעולם להציע), אלא תחושת אי-הנחת של הקצינים הגבוהים בסופר של מודיעין וכוכב יאיר. עומד לו קצין בכיר בתור (שיגידו תודה שהוא עומד בתור!) והנה אזרחים (מי בדיוק?) אומרים לו שהוא אוכל חינם (לא נכון) ושהם משלמים על הדלק של נהג הבוס שהביא אותו לסופר ומחכה לו באוטו (נכון). תחושות קשות, קשות מאד, יונית. מזל שיצאנו למלחמה מאז. עזבי את החמאס, יונית, שם לא השתנה הרבה יש להודות, אבל שינוי עמוק כן היה: הקצינים בסופר חזרו למעמדם הראוי. הם נכנסים לפני כולם בתור. כמו תמיד. עכשיו הכל בסדר, אבל הטראומה של החודשים הראשונים של תשע"ד, של התור הנורא בסופר, לא עברה לרא"ל גנץ. לכולנו נגרם נזק אדיר (אדיר!) מעצם הרעיון לקצץ בשומני הצבא. אנשי קבע חיכו בתור ואזרחים (אזרחים!) דיברו אליהם לא יפה. רבים מהם כמעט גמרו אומר באותם רגעים לוותר על אהבת המולדת הבלתי-מותנית שלהם ולחפש משהו עם תנאים טובים יותר. הלקח היחיד הוא שאסור (אסור!) לפגוע בתקציב הביטחון, אף פעם, בשום תנאי. אם תתנו לאנשים הערכיים הללו קצת פחות, הם הולכים. אה כן וצריך להוריד את "ארץ נהדרת". לא נשכח ולא נסלח.

2 replies »

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s