אגם גרדה

היום בבוקר חגגו יום הולדת בבית הסמוך. מבעד לחלון שמעתי ילדים שרים, "היום יום הולדת…חג לו שמח וזר לו פורח", ונזכרתי בימי ההולדת שלי בגן הילדים בבאר שבע ובזרים שבהם עיטרו את ראשי חתני השמחה וכלותיה. הזרים היו מורכבים מ90 אחוזי "אספרגוס" ומשלושה עד ארבעה פרחי ציפורן. הילד הנושא זר לראשו הגאה היה, לרגע לפחות, מרכז העניינים. זאת הייתה תחושה טובה. מצד שני, הזר עצמו היה מגרד, כי רובו היה מורכב מאספרגוס, צמח שתכליתו להוזיל את מחיר הזר ולמרר את חיי הניזור.

כשאני נזכר בשנות ילדותי אני תופס שהגירוד מילא בהם מקום חשוב. הנה רשימה קצרה של דברים מגרדים:

סוודרים מצמר. אמא שלי סרגה לי בילדותי 58,987 סוודרים. כולם בלי יוצא מן הכלל גרדו, כי בבאר שבע לא תמיד הייתה הצדקה ללבישת עור; כמעט אף פעם לא הייתה הצדקה ללבוש צמר. מצד שני אמא שלי אהבה מאד לסרוג ואני הייתי דוגמן הבית לענייני סוודרים. קולן המתכתי של המסרגות ליווה את ילדותי, נקטע בקולות ספירת העיניים ולעתים בקריאת השבר, "נפלה לי עין!". התהליך התחיל בבחירת הדוגמא: "מה הכי מוצא חן בעינייך? כלום. זה? לא. וזה? לא. יופי. אז זה. תעמוד ישר. לא רוצה. לא רוצה סוודר. תעמוד אני אומרת לך. אני עושה לך סוודר שאין לאף אחד. לא רוצה." שקשוק מסרגות. בערך 38 שניות אחר כך, סוודר עם דוגמא יפהפיה של חתול ורוד. "אמא, הילדים יצחקו עליי. מה פתאום יצחקו? איך אפשר לצחוק עליך (אפשר). הסוודר מקסים עליך (אם אתה אד ווד). אני כבר מתכוונת לסרוג לך סוודר חדש עם קואלה. לא רוצה סוודר. עמוד ישר ותפסיק לזוז." הכלל היה שאני חייב ללכת עם הסוודר לפחות שלוש פעמים לבית ספר ופעם אחת בערב, שהילדים יראו איזה סוודר מקסים יש לי. אסור היה להתגרד. "תפסיק להתגרד כמו חזיר יבלות". לטענת אמא לא הייתי חזיר יבלות, אם כי האפשרות שמוצאי מן החזיר עלתה מעת לעת ברצינות הולכת וגוברת.

כתרים: הכתר מניר מכוסה בנצנצים היה התחליף היקר לזר האספרגוס. הוא נחבש בנסיבות שונות, מחג הפורים ועד הצגות בבית ספר. מטרתו של הכתר הייתה לכאורה להאדיר את חובשו שנקרע בין הרצון להיות אדיר לבין הרצון לזרוק לפח את הדבר המגרד הזה. מטרתו הסודית הייתה להזכיר לנו שאנחנו לא אצולה אירופית ושלא נחשוב שאנחנו הפרינץ צ'ארלז. אנחנו צברים. הצבר המיר את הכתר של הגויים ואת המגבעת של היהודים בכובע גרב.

כובעי גרב: צמר. מגרד בטירוף.

בגדים מבד סינתטי: בגדים מן הבדים הללו היו לדעת אמא שלי, "יפהההפייים", וגם לא דרשו גיהוץ. אני נראיתי בהם "מדהההההההים". בשניה שהטמפרטורה עלתה מעל לאפס התחושה הייתה שאתה לובש פומפייה. הטמפרטורה בבאר שבע הייתה תמיד מעל לאפס. הייתי לכוד בגרדרובה שלי.

אבעבועות רוח: מצד אחד הייתי חולה וזה העניק לי את הזכות להתנהגות אנטי-חברתית כמו גירוד. מצד שני הזכות הזאת התנגשה בסיכויי השידוך שלי. לטענת אימי, הגירוד יגרום לצלקות נוראות שתכערנה אותי עד שלעולם לא אמצא בת זוג. אמא השגיחה שלא אתגרד ("תפסיק להתגרד; אתה תראה כמו מצורע, אף אחת לא תרצה אותך!!). בזכותה של אמי מצאתי אי אלו בנות זוג.

מבוכה מבוכה גרמה לי לגירוד. כיוון שהייתי נבוך לא מעט בילדותי, התגרדתי. התגרדתי כשלא ידעתי מה להגיד, התגרדתי כשידעתי מה להגיד, אבל לא ידעתי אם זה בסדר להגיד, התגרדתי כששאלו אותי שאלות אישיות, התגרדתי כשלא שאלו אותי כלום.

ביצים אם אתם זכרים, אתם לא צריכים הסבר. אם אתן נקבות, ממילא לא תבינו.

גרוד קל ונעים.