עקרות זמנית בשטחים

כשהייתי סטודנט עבדתי בחברה שמשרדיה היו מצויים בעיר בני ברק. אתי עבדו לא מעט עובדות חרדיות. פעם אחת ספרו לי שפלונית עוברת טיפולי הפרייה. "טיפולי הפרייה?" תהיתי, "והלא יש לה שישה ילדים שהקטן ביניהם בן 3!" "זה נכון", הודו ידידותיי, אבל כבר שנה וחצי היא סובלת "מעקרות זמנית" (הביטוי היה שלהן) ויש לטפל בה בנחישות. עקרות, מתברר, היא עניין של הגדרה. ולמה נזכרתי בסיפור הנאה הזה? כי גם בשטחים שוררת כרגע, לפחות לדעת מועצת יש"ע, עקרות זמנית. מאז הושבעה הממשלה החדשה, ב14 במאי, לא נפתחו מכרזים חדשים לבניה בשטחים. עד כדי כך. חודשיים שלמים בלי מכרזים חדשים לבנייה בשטחים! מקרה ברור של "עקרות זמנית". אם תימשך "ההקפאה" עוד חודש חודשיים תוכרז כ"טראומה לאומית", ואם תמשך עוד ארבעה חודשים, ייקבעו לה ערך בוויקיפדיה ("אסון ההתייבשות") ויימצאו לה אשמים בשמאל. נכון שהניסיון מעיד כי לא ירחק היום ובתים, מתנ"סים ובתי כנסת ישובו לכסות כל גבעה רמה ביהודה ובשומרון, אלא שלעת עתה, חודשיים תמימים, עקרות. חודשיים הספיקו  לחברים במועצה להיתקף בנוסטלגיה: כמה טוב היה כאשר השר אורי אוריאל ניהל את העסק! דומה שלא חלפה שנה מאז (אכן לא חלפה). ומה שהרטיט במיוחד את לבבות אנשי יש"ע היא העובדה שראש הממשלה (בנימין, לי-יש-30-מנדטים-ולכם-אין, נתניהו) לא נהג כמנהג ישראל ולא קרץ, מרפק, גיחך והתעטש, אלא אמר שיש לו שיקולים לאומיים שמונעים ממנו כרגע לבנות 300 יחידות דיור בבית אל כפיצוי על פינויה של שכונת האולפנה בצו בית המשפט.

שכונת האולפנה, להזכירכם, היא דוגמא קלאסית לדרך הפעולה בשטחים. מקימי השכונה הקימו אותה על סמך "אישור עקרוני." היא נבנתה ללא אישורים ספציפיים, תוך רישום כוזב, על ידי חברת קש מאיי מרשל (מה שנתן לה חיסיון שאין לחברה ישראלית), על קרקע שלפחות בחלקה היא קרקע פרטית (ומה שגרוע יותר קרקע פרטית שבעליה מחזיקים בכל האישורים הנדרשים). כמקובל עיקמו הרשויות את האף והמשיכו לתמוך בפרוייקט על אף הפרות החוק. ב2008 פנו בעלי הקרקע לבג"ץ וזה פסק שיש לפנות את השכונה. המדינה והמתיישבים הפרו צווים ככל שיכלו, עד שלבסוף פונתה השכונה בשנת 2012., בהסכמה. מה הייתה ההסכמה? כמקובל בשטחים, כל פינוי הוא טראומה ויש לפצות עליו ביד נדיבה גם אם בחטא יסודו. עכשיו באה עת הפירעון (כי אנשי יש"ע מכבדים מאד הסכמים שמביאים להם תועלת). למרבה ההפתעה סירב ראש הממשלה נתניהו לפצות בקצב הראוי את מוכי הטראומה מבית אל, ועוד השמיע את הטענה המשונה: "אותך מעניינת העיירה שלך ואותי מעניינת מדינת ישראל. אנחנו לא יכולים לבנות עכשיו בבית-אל או ביהודה ושומרון. יש לנו שיקולים אחרים. אנחנו צריכים לפעול בתבונה". "שיקולים אחרים"? איזה שיקולים כבר יכולים להיות חשובים מבניית 300 יחידות דיור בבית אל? "תבונה"? לא שמעתם את סגנית השר חוטובלי שקראה לוותר על התבונה בשם הצדק האלוהי? מה זה פה? איפה הוולריאן? רבות השאלות. ראשי הרשויות היו בהלם: "הוא ניסה כל הזמן לסובב אותנו," הלינו. ביש"ע רגילים ליושר מוחלט. אצלם מילה זאת מילה וחוק זה חוק. לתחמן? לא יעלה על הדעת. מה לעשות? איך יבטאו את הכבוד העמוק לשלטון החוק מחד גיסא ואת התדהמה מרעיון ה"שיקולים האחרים" המפלצתי? וגם חשוב מאד לסמן גבולות לחברים מעברו האחר של הקו הירוק נשמתו עדן. מועצת יש"ע הוציאה אפוא פסק הלכה תורני-מדיני: "ממשלה שלא בונה ביהודה ושומרון מאבדת את זכות קיומה". עכשיו אתם יודעים.

התפרסם בידיעות אחרונות 16.7.15

3 replies »

  1. אז אני מבין שאתה עכשיו בעד נתניהו הממלכתי
    מקווה שזה לא לצנינים לעורך שלך ולנוני מוזס
    לפי הכתיבה שלך ניכר שלא היית ביהודה ושומרון מזה עידן ועידנים אם בכלל
    אז כדאי לך לבוא , לטייל , להינות מהנוף ולדבר אם בני אדם שלא מהחוגים שלך , יש גם כאלה

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s