hasta la victoria?

אז מה הוא היה? לוחם חופש נועז שהציל את עמו ממשטר מושחת, כנגד כל הסיכויים, או רודן סטליניסטי שדיכא את החופש בארצו? האיש שהנחיל בשנת 1961, ב"מפרץ החזירים", תבוסה מוחצת לכוחות שאירגן הסי איי איי, או מנכ"ל חברת עובדי קבלן ששלח קובנים להילחם במלחמות לא להם באפריקה? האם פידל הוא המנהיג הלטינו-אמריקני היחיד (אולי מלבד צ'אווס בוונצואלה) שהצליח לקרוא תיגר על הסדר האמריקני המושחת והמשחית שכפתה ארה"ב על אמריקה הלטינית ולשרוד (רוב האחרים שניסו, מצאו את עצמם מודחים או מחוסלים, או מודחים ומחוסלים, באדיבות הדוד סאם), או כלי משחק במלחמה הקרה, שורד שהפך לשריד ארכיאולוגי במדינה שנעשתה שבויה בחלומו ושבה התקווה הגדולה היא להגר לפלורידה?

גם וגם. אם ההיסטוריה מלמדת אותנו משהו, הרי זה שמנהיגים הם דמויות מורכבות הרבה יותר ממה שהתעמולה האוהדת, שהציגה את פידל כמשיח סוציאליסטי עם קול-אפיל, או התעמולה העוינת (שלה בעיקר נחשפנו, כבני חסותה של ארה"ב) שהציגה את קובה כרשת של מחנות כפייה ובתי זונות, שנקודות האור בה אינן חיסול הבערות ויצירת מערכת בריאות שוויונית, אלא מה ששרד מגן העדן הקפיטליסטי המזויף של שנות החמישים—מוזיקת סלסה שמנגנים קשישים ומכוניות אמריקניות שממשיכות לנוע על הכבישים בקובה, אחרי אלף ואחד תיקונים. פידל קסטרו הוא דמות מורכבת והסיפור הקובני הוא סיפור מורכב.

משעה שהסתיים משבר הטילים של 1962 בפשרה בין ארה"ב של קנדי וברה"מ של חרושצ'וב (הסובייטים פינו את הטילים הגרעיניים מקובה; האמריקנים פינו את הטילים שלהם מתורכיה והתחייבו לא לפלוש לקובה) ירדה קובה ממרכז הבמה ושוב לא חזרה אליה. בסופו של דבר הייתה קובה לא יותר מהערת שוליים במשחק הגלובלי. היא לא הייתה קו עימות משמעותי ולא קצה קרחון מהפכני. המהפכה הקובנית והיועצים הקובנים לא שינו את העולם, וכשנפלה האימפריה הסובייטית נקלעה קובה ללימבו גיאופוליטי. מנהיגה הקשיש איבד את הרצון להשתנות. משהתבסס בכיסאו, שוב לא התלהב מצעירים אידיאליסטים, כפי שהיו הוא וצ'ה בשעתם, שרוצים שינוי. המדינה שהייתה המקום הצעיר והמגניב ביותר בעולם, הפכה להעתק דכאני ומדכא של הגרונטוקרטיה הסובייטית בשלהי ימיה, העתק ששרד איכשהו גם אחרי שהמקור נעלם.

קובה של פידל הצעיר הייתה הבטחה שלא התגשמה—הבטחה לחופש, לצדק חברתי, לעצמאות פוליטית. ספק אם בתנאים ההיסטוריים שבהם נתנה—מלחמה קרה ועוינות חסרת גבולות של ארה"ב—ניתן היה להגשים אותה. מה היה קורה לו הושיטה ארה"ב יד למהפכנים הצעירים, שלא היו קומוניסטים בתחילת דרכם? קשה לדעת. ברור שארה"ב לא רצתה בהצלחת הניסוי הקובני, אלא בכישלונו. היא לא רצתה לראות חברה סוציאל-דמוקרטית ואנטי-קפיטליסטית משגשגת לצידה. היא רצתה להעלים אותה. והניסוי הקובני אכן נכשל, פוליטית ומוסרית. קסטרו מת כשמן המהפכה שהוביל נותרה רק גווייה. החליטו אתם, אם אתם שמחים או מצרים על זה.

התפרסם בידיעות אחרונות 27.11.16

1 reply »

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s