הרב פרץ מכריז על שואה

הבעיה עם הכרזתו של שר החינוך החדש, הרב פרץ, על ההתבוללות כשואה שניה אינה רק בהיותה עוד אקט של זילות השואה בידי אלה שרוממותה בפיהם, אלא בעיקר בראיית "ההתבוללות" כמשהו שניתן לדבר עליו בנשימה אחת עם טבח המוני של חפים מפשע.

ישנן מספר אפשרויות להיעלמותה של קבוצה בעלת ייחוד: היא יכולה לעבור טבח מסיבי שיביא לחיסולה הפיזי; היא יכולה להיות קורבן למדיניות של מחיקת סממניה הייחודיים על ידי קבוצה חזקה ממנה, והיא יכולה להיות ביטוי פשוט להחלטותיהם של יחידים וקבוצות להצטרף לקבוצה אחרת. התהליך הראשון הוא פשע נגד האנושות. היו לא מעט כאלה לאורך ההיסטוריה. קבוצות שלמות, בדרך כלל של מיעוטים דתיים או אתניים נרצחו. התהליך השני התחולל ומתחולל בדרכים שונות, חלקן נפשעות וחלקן "טבעיות"—תלוי באילו אמצעים נעשית "מחיקת" הייחוד. איסור חוקי על שימוש בשפה, על פולחן ייחודי, על לבוש ותרבות, על מנהגים, על נישואי תערובת—הוא פשע. הצבת פיתויים (דרכיו של הרוב מהווות תמיד פיתוי למיעוטים, שהרי הנטייה הטבעית של בני האדם היא "להיות כמו כולם") נעה בתחום האפור. אם אנשי הרוב מקבלים העדפה (קריירות מסויימות פתוחות רק להם, למשל) מדובר באפלייה אסורה. אם הרוב אינו מפלה לרעה בצורה חוקית ומפתה רק מעצם היותו הרוב, כשר.

הדרך הזאת היא דרך "ההתבוללות" היהודית בימינו. אף אחד לא כופה עליך להפסיק להיות יהודי ובה בעת אין איש כופה עליך להמשיך להיות יהודי. הבחירה בידיך. בחברה שבה יש מנעד גדול של זהויות—דתיות, אתניות, מיניות, תרבותיות–שבני אדם יכולים לבחור ביניהן, יהיו שיבחרו לדבוק במסורת אבותיהם ואימהותיהם ויהיו שיעדיפו להיות "כמו כולם" (כלומר כמו הרוב או כמו קבוצה שמוצאת חן בעיניהם). שום אסון לא קורה להם ולא לקבוצתם.

העובדה שאין כיום "אשורים" או "חיתים" אינה נובעת מאמצעי לחץ ואפילו לא מהחלטה קולקטיבית של האשורים והחיתים להתאבד כעם. המציאות היא דינמית. העובדה שאבותיך היו קלטים, גאלים, גאלו-רומים, פרנקים מערביים, אקוויטנים, גסקונים, בורגונדים, וואלונים ואלזסים ואילו אתה מגדיר את עצמך כצרפתי אינה מבטאת איזה אסון שאתה תוצאתו. העובדה שאבותיך היו פוליתאיסטים ואחר כך קתולים ואילו אתה אתאיסט, אינה סיבה לקינה. הכל בסדר. לא מדובר במינים שנעלמו מן העולם. כולנו בני אותו מין, הומו סאפיינס, שבחר לאורך ההיסטוריה ללבוש בגדים שונים ולהאמין באלים שונים, להרוג ולהיהרג למען דגלים שונים ולאהוד קבוצות כדורגל שונות.

יהודים שבחרו להינשא לללא-יהודיות ויהודיות שבחרו להינשא ללא-יהודים לא ביצעו פשע לאומי, כשם שגרים או לא-יהודים שבחרו להזדהות עם יהודים לא "בגדו" בעמם. הם בני אדם שבחרו לפעול על פי צרכיהם ונטיות ליבם בעולם שמתיר להם לעשות זאת. איך יגדירו את עצמם צאצאיהם? לרבנים ולכוהני הדתות האחרות יש תשובה אחת. להם עצמם יכולה להיות תשובה שונה בתכלית.

האם זה אומר שלא איכפת לי מן ההשתייכות הלאומית-תרבותית שלי? דווקא איכפת. למה? שאלה מורכבת: עניין של חינוך, תרבות, פסיכולוגיה. בהחלט חשוב לי להפוך את הקבוצה שלי לאטרקטיבית, לא להציב חומות של איסורים ולבנות גטאות (השיטה הזאת שבה נקטו הרבנים גרמה לרוב העם היהודי להיעלם במהלך ההיסטוריה, לא פחות מלחצם של הגויים). אני רוצה קבוצה שמחבקת ואינה מתייחסת למבקשים להצטרף כאל "ספחת" (אמירה מתועבת שיהודים גאים בה משום מה). בעיקר חשוב לי לא להציב את הקבוצה שלי בקצה הגזעני של הספקטרום התרבותי (המודד כל דבר על פי דם ועל פי החלטותיהם של כוהני הדת, הרואה כל עירוב כזיהום איזה גזע עליון או איזה עם נבחר).

אישית, בחרתי לגור בקהילה שבה שאלת הזהות נעשתה מובנת מאליה (משום שסוף סוף יש מקום שבו אנחנו הרוב). מצד שני, אם זה קורה לאחרים, אני לא קורע קריעה, כפי שלא אקרע קריעה אם צאצאי יחליטו להגר. אני הייתי מעדיף שישארו פה, אבל אני שמח שיש להם היכולת לבחור לחיות בעוד מקומות.

"התבוללות" היא לא שואה. עצם הביטוי מריח לא טוב—כמו עיקום אף על כל ערבובייה בין גזעים, דתות ולאומים. זאת לא דרכי. העם היהודי הוא הקבוצה שלי. אני גאה בה. אתם בחרתם משהו אחר וטוב לכם? תבורכו. לא "נעלמתם" לא "התקלקלתם", לא קרה אסון. אתם בסדר? הילדים שלכם בסדר? יופי. הכל בסדר.