המפגש בינך לבין אלבוים – היה מרתק, במיוחד לאחר שהצלחת להפיל בבת אחת את המחיצות של "אנחנו" ו-"הם", ולהתנהל על מישור נדיר של הקשבה עניינית לזולת. על כך כמאזין – תודתי.
עדין נותרתי עם שאלות שאולי עשויות לעניין אותך:
התנ"ך מדבר למעשה על שתי גישות שונות לאלוהים: האחת – ישות מושלמת שיצרה יצירה מושלמת, ולאחר שסיים, התנתק ממנה. השנייה – ישות שאינה מושלמת, הממשיכה להיות מעורבת בהתפתחות הבריאה.
לגישה הראשונה שייכת היישות שיצרה יש מאין בששה ימים והלכה לדרכה. כאשר התברר שהיה איזה באג בתוכנה, היא חוזרת עם פיתרון אפוקליפטי חדש, וביצועו מונחת על היצור היחידי שאיכשהו לא נפגע מהבאג. יש הכתבת פתרון (תיבה), הרס טוטאלי (מבול) למעט נציגים זוגיים מהעולם הישן, והתחלה מחדש. (מדוע האל נזקק לסימבולים מהעולם הישן שהיה הכרח להחריבו?)
לגישה השנייה שייכת הישות העומדת להפוך את סדום ולהשמיד את כל תושביה. היישות שאמורה להיות מושלמת, לומדת צדק מהו, מיצור שהיא בראה – אברהם. "ענישה קבוצתית אינה צדק" טוען אברהם. האל מקבל. הפתרון אינו מוכתב, אלא הוא פרי של שיג שיח ושל הדיינות בין אלוהים לבין אברהם, שבסופם האל משתכנע.
המקרא אינו מכריע בין שתי הגישות, אלא מציג פעם את האחת ופעם את האחרת. הסיבות לצורות ההצגה השונות הריהם בפילוסופיה התיאולוגית רבת הכרכים והשנים.
מאד מפתה לנקוט בעמדה השנייה (דומני שאתה אינך מסתייג ממנה). האדם נולד ריבוני. זכות הבחירה היא שלו. הוא צוייד במצפן ערכי מוסרי (מי צייד אותו?) שכלפיו הוא נותן דין וחשבון. אין ישות טרנסצנדנטית הקובעת מהו צדק. את "החוזה" – היחיד כורת הפרט עם החברה, "ואמנה חברתית" זו מבטיחה לו את בטחונו, את רכושו ואת זכותו לרדוף אחרי האושר.
עמדה זו מעמידה את האדם עירום ועריה מול המראה. זה מה יש. האם תתעורר מחר בבוקר? אתה היחידי (וההסכמים שכרתת עם החברה בה אתה חי) אחראי לכך.
אחת התשובות למצב קיומי כזה היא: הופעת אלוהים. מין משענת שכזאת, שניתן להטיל עליה את המשקולת הבלתי נסבלת – האחריות. הוא אחראי על הדברים הגדולים כמו: שמחר תזרח השמש, על הקיום, על הפרנסה. אתה אחראי על ריצויו. השיג והשיח אתו הוא על מחיר הריצוי (ופה כמובן נכנסים המתווכים).
דומני שכאן מתחיל הדיון. השאלה היא, לדעתי, אם אתה נזקק למושג אלוהים? אם לא, וודאי תמצא פתרונות שיתאימו לך; ואם כן, מהו אותו סוג אלוהים אתה מחפש: מושלם ומנותק, או לומד ומעורב?
גם כך וגם כך, הפתרון של "חוזה" עם "כל יכול" הוא אוקסימורון.
תודה דוד. א. דומה שהאל המקראי אינו מושלם וכל יכול בשום גירסה שלו. ישנן אמנם שתי גירסאות בריאה בספר בראשית, אבל אין שני אלים. האל הישראלי הוא חזק, קפריזי, מלא פגמים ורחוק משלמות. הוא לומד כל הזמן; הוא נכשל, יש לו רגשות. האל המושלם הוא המצאה של הפילוסופיה היוונית. ב. עובדה היא שבני אדם זקוקים לאל, אחרת לא היה האל קיים. הם זקוקים לו בצורות שונות ולא ממש איכפת להם שהצרכים השונים יוצרים אל מלא סתירות. אולי תציץ בספרי, האל החושני, שבו אני דן בשאלות אלה. ג. אני לא מרגיש שאני זקוק לאלוהים בשום צורה. אני מכבד את אלה הזקוקים לו. אינני אחד מהם.
האל היווני מושלם?
זאוס בוגד בהרה על ימין ועל שמאל. חוטף את גנימדס ומסייע בסילוק אביו.
הוא מושלם במובן של היותו רב כוח?
ואפילו הוא נתון לשליטת הגורל.
אלוהים "שלנו"עוצמתי לאין שיעור וניתן לסמוך עליו…
אני כמוך לא סומכת עליו אבל מכבדת את האחרים.
הספר מעניין מאוד וכך גם שיחתך עם דב אלבוים
הבלוג של אביעד קליינברג 
מעניין מאד, מחכים ומעשיר
אהבתיאהבתי
תודה רבה
אהבתיאהבתי
המפגש בינך לבין אלבוים – היה מרתק, במיוחד לאחר שהצלחת להפיל בבת אחת את המחיצות של "אנחנו" ו-"הם", ולהתנהל על מישור נדיר של הקשבה עניינית לזולת. על כך כמאזין – תודתי.
עדין נותרתי עם שאלות שאולי עשויות לעניין אותך:
התנ"ך מדבר למעשה על שתי גישות שונות לאלוהים: האחת – ישות מושלמת שיצרה יצירה מושלמת, ולאחר שסיים, התנתק ממנה. השנייה – ישות שאינה מושלמת, הממשיכה להיות מעורבת בהתפתחות הבריאה.
לגישה הראשונה שייכת היישות שיצרה יש מאין בששה ימים והלכה לדרכה. כאשר התברר שהיה איזה באג בתוכנה, היא חוזרת עם פיתרון אפוקליפטי חדש, וביצועו מונחת על היצור היחידי שאיכשהו לא נפגע מהבאג. יש הכתבת פתרון (תיבה), הרס טוטאלי (מבול) למעט נציגים זוגיים מהעולם הישן, והתחלה מחדש. (מדוע האל נזקק לסימבולים מהעולם הישן שהיה הכרח להחריבו?)
לגישה השנייה שייכת הישות העומדת להפוך את סדום ולהשמיד את כל תושביה. היישות שאמורה להיות מושלמת, לומדת צדק מהו, מיצור שהיא בראה – אברהם. "ענישה קבוצתית אינה צדק" טוען אברהם. האל מקבל. הפתרון אינו מוכתב, אלא הוא פרי של שיג שיח ושל הדיינות בין אלוהים לבין אברהם, שבסופם האל משתכנע.
המקרא אינו מכריע בין שתי הגישות, אלא מציג פעם את האחת ופעם את האחרת. הסיבות לצורות ההצגה השונות הריהם בפילוסופיה התיאולוגית רבת הכרכים והשנים.
מאד מפתה לנקוט בעמדה השנייה (דומני שאתה אינך מסתייג ממנה). האדם נולד ריבוני. זכות הבחירה היא שלו. הוא צוייד במצפן ערכי מוסרי (מי צייד אותו?) שכלפיו הוא נותן דין וחשבון. אין ישות טרנסצנדנטית הקובעת מהו צדק. את "החוזה" – היחיד כורת הפרט עם החברה, "ואמנה חברתית" זו מבטיחה לו את בטחונו, את רכושו ואת זכותו לרדוף אחרי האושר.
עמדה זו מעמידה את האדם עירום ועריה מול המראה. זה מה יש. האם תתעורר מחר בבוקר? אתה היחידי (וההסכמים שכרתת עם החברה בה אתה חי) אחראי לכך.
אחת התשובות למצב קיומי כזה היא: הופעת אלוהים. מין משענת שכזאת, שניתן להטיל עליה את המשקולת הבלתי נסבלת – האחריות. הוא אחראי על הדברים הגדולים כמו: שמחר תזרח השמש, על הקיום, על הפרנסה. אתה אחראי על ריצויו. השיג והשיח אתו הוא על מחיר הריצוי (ופה כמובן נכנסים המתווכים).
דומני שכאן מתחיל הדיון. השאלה היא, לדעתי, אם אתה נזקק למושג אלוהים? אם לא, וודאי תמצא פתרונות שיתאימו לך; ואם כן, מהו אותו סוג אלוהים אתה מחפש: מושלם ומנותק, או לומד ומעורב?
גם כך וגם כך, הפתרון של "חוזה" עם "כל יכול" הוא אוקסימורון.
אהבתיLiked by 1 person
תודה דוד. א. דומה שהאל המקראי אינו מושלם וכל יכול בשום גירסה שלו. ישנן אמנם שתי גירסאות בריאה בספר בראשית, אבל אין שני אלים. האל הישראלי הוא חזק, קפריזי, מלא פגמים ורחוק משלמות. הוא לומד כל הזמן; הוא נכשל, יש לו רגשות. האל המושלם הוא המצאה של הפילוסופיה היוונית. ב. עובדה היא שבני אדם זקוקים לאל, אחרת לא היה האל קיים. הם זקוקים לו בצורות שונות ולא ממש איכפת להם שהצרכים השונים יוצרים אל מלא סתירות. אולי תציץ בספרי, האל החושני, שבו אני דן בשאלות אלה. ג. אני לא מרגיש שאני זקוק לאלוהים בשום צורה. אני מכבד את אלה הזקוקים לו. אינני אחד מהם.
אהבתיLiked by 2 אנשים
האל היווני מושלם?
זאוס בוגד בהרה על ימין ועל שמאל. חוטף את גנימדס ומסייע בסילוק אביו.
הוא מושלם במובן של היותו רב כוח?
ואפילו הוא נתון לשליטת הגורל.
אלוהים "שלנו"עוצמתי לאין שיעור וניתן לסמוך עליו…
אני כמוך לא סומכת עליו אבל מכבדת את האחרים.
הספר מעניין מאוד וכך גם שיחתך עם דב אלבוים
אהבתיאהבתי
תודה. אלוהי הפילוסופים (אריסטו, אפלטון, פלוטינוס, הסטואים) מושלם.
אהבתיאהבתי