איומים וסיכויים

התמיכה של ג'ו ביידן בישראל אינה צריכה להשכיח מאתנו את התפקיד המרכזי שלו ביצירת הבלגן. החלטתו לפעול לכינון ברית בין סעודיה של בן סלמן לישראל של ביבי תחת חסות אמריקנית הייתה טעות אסטרטגית חמורה. לו יצאה אל הפועל היא הייתה מנציחה את שילטון נתניהו (בניגוד גמור לרטוריקה הביקורתית של ארה"ב ביחס אליו). היא גם הייתה מוציאה את הפלסטינים מן המשחק לשנים רבות. סעודיה הבהירה שהפלסטינים לא ממש מעניינים אותה וכי תסתפק במס שפתיים כמו מדינות המפרץ. זה היה הישג, בתמיכה אמריקנית, למדיניותם של ביבי-סמוטריץ' שחתרה לשלום תמורת שלום תוך דילוג על הפלסטינים. התמיכה של ביבי בחמאס תוך החלשת הרשות נועדה למטרה זאת בדיוק–להראות שהפלסטינים הם לא פרטנר, אבל אפשר למצוא מספיק פרטנרים אחרים, זולים בהרבה, תוך בידודם של הפלסטינים והחלשתם.

המהלך החמאסי נבע בחלקו מתפיסת עולם דתית אפוקליפטית, אבל אסור להניח שהחמאס פועל בצורה לא רציונאלית. כל מהלכי החמאס מאז פרוץ המלחמה מעידים על תכנון ועל נכונות לפעול תוך הכרה בעקרון המציאות. העידן האפוקליפטי עדיין לא כאן מבחינת חמאס ולעת עתה יש לפעול בצורה שקולה–לשיטתו. השיטה הזאת כוללת מעשי זוועה כחלק לגיטימי מן "ההתנגדות".

המהלך החמאסי של ה7 באוקטובר נועד להשיג שתי מטרות–לעצור את היוזמה האמריקנית-סעודית-ישראלית וללמד את ישראל לקח שיכפה עליה לראות בפלסטינים יריב שיש להתחשב בו. מבחינת חמאס אין סתירה בין המטרה השנייה למעשי הזוועה. להיות שנוא ומבהיל עדיף מבחינת יחיא סינוואר על פני סיטואציה שבה הפלסטיני שקוף. באויב שנוא יש להתחשב. מאויב שקוף מתעלמים.

הרטוריקה הישראלית היא שחמאס ביצע מהלך התאבדותי משום שישראל תשמיד אותו. זה לא סביר. כן סביר שישראל תצליח לפרק את המדינה החמאסית ברצועה וליצור מנגנון של אזורי חייץ שיגנו על אזרחיה. לא בטוח שמבחינת חמאס זה סוף העולם. בטווח הארוך האסלאם ינצח–זאת אמונתו הדתית. בטוח הקצר הפלסטינים חזרו למשחק כאוייב שיש להתחשב בו.

אני חוזר לביידן. כמו ביבי, עד ה7 באוקטובר גם הוא ראה בפלסטינים רעש. על אף שהוא מתעב את ביבי, ברגע המבחן אצה לו הדרך. הוא היה מוכן להקריב את הדמוקרטיה הישראלית למען הישג "אסטרטגי", ברית אנטי איראנית אנטי סינית שתאפשר לארה"ב דומיננטיות ללא נוכחות ישירה באזור. הוא לא הבין עד כמה ישראל הביביסטית היא גורם לא מייצב במזרח התיכון. אירועי ה 7 באוקטובר הבהירו לו–ולנו, למרבית הטרגדיה–את הטעות. הביביזם אינו רק הפיכת ישראל לקלפטוקרטיה דתית, אלא גם סירוב תקיף לפעול מול העולם שסביבנו בצורה הגיונית, תוך חתירה לפתרון בעיות ולא טיאטואן אל מתחת לפני השטח בשם תפיסת ביטחון משיחית. ישראל של ביבי היא חברה אזרחית חזקה שנשבתה ידי חבורת אינטרסנטים המקדמים מטרות לא ריאליות ללא יכולת לבצע חישובים ארוכי טוח.

צריך לקוות שארה"ב תשכיל להבין שלושה דברים: א. שיש לפרק את המדינה החמאסית ולייצר מנגנון שיאפשר לישראל לחיות. המנגנון הזה חייב להעניק לפלסטינים תקווה שאינה רק נקמה והשפלת האוייב. ב. שישראל אחרי שני עשורי ביבי אינה מסוגלת לייצר אסטרטגיה ויש לסייע לה בייצור אסטרטגיה כזאת תוך היעזרות בחברה האזרחית. ג. שביבי והביביזם מסוכנים לשלום ישראל ולשלום האזור.