אחד מה לא יודע

אחרי ניצחונו של חניבעל בקרב קאנאי, התנהל במחנה המנצחים דיון על ההמשך. מהרבעל, מפקד הפרשים, הציע לנוע מיד לעבר רומא. חניבעל החליט לדחות את ההחלטה, מה שגרם למהרבעל להעיר הערה שנכנסה להיסטוריה:
Vincere scis, Hannibal, victoria uti nescis

"לנצח אתה יודע, חניבעל, להשתמש בניצחון אינך יודע."
במילים אחרות, אתה יודע לנצח בקרבות, אתה לא יודע לנצח במלחמה. כדי לנצח במלחמה לא מספיקה טקטיקה; נדרשת אסטרטגיה. לחניבעל לא הייתה אסטרטגיה. הנצחונות המפוארים נזרקו לפח. תחילה הפסיד את המלחמה, אחר כך את חייו.

לישראל של ביבי אין אסטרטגיה מלבד הישרדות פוליטית ותקווה לחסדי שמיים: אם ישאר בשילטון, הוא מאמין, איכשהו דברים יסתדרו. העובדה שדברים אינם מסתדרים, אינה נתפסת בעיניו ובעיני חסידיו השוטים כבעייה בהבנת המציאות ובהערכה הגיונית של סיכונים וסיכויים, אלא ככפיות טובה של ההיסטוריה כלפי משפחת נתניהו. לא פייר.

לחגיגת הנרקיסיזם המגלומני של נתניהו יש מחיר וכרגיל לא הוא משלם אותו. בימים אלה ממש הישגים מרשימים של כוחות הביטחון הופכים מסולם לבוץ תובעני. חוסר היכולת של האיש מן "הליגה האחרת" להבין שהממשלה האיומה שבראשה הוא עומד מובילה טקטיקה שכונתית. מילא טקטיקה שכונתית, טקטיקה של השכונה לפני 20 שנה. וטקטיקות אנכרוניסטיות לא מייצרות ניצחונות, הן מולידות תבוסות.

ביבי משקר לכולם כל כך הרבה שנים (רובן מבלי לשלם מחיר של ממש) שהוא כבר לא מסוגל להפסיק שקר לעצמו. בעולמו המעוות, מעשי הנבלה והאיוולת שלו הם הרע במיעוטו–זה לא מושלם, הוא חושב, אבל זה הרבה יותר טוב ממה שכל אחד מלבדו יכול היה להשיג.

התפיסה העצמית המופרכת הזאת מתעצמת משום שנתניהו הקיף את עצמו בחדלי אישים חנפניים שאינם יכולים להציע לו תפיסה מורכבת יותר של העולם וגם לו הציעו לו אותה, לא היה מקשיב.

תקוע במציאות האלטרנטיבית שיצר לעצמו, נתניהו צופה בהרס שחולל, בצבא המתחפר בבוץ, בכוחות הטירוף המאבדים כל גבול ובכוחות השחיתות המאבדים כל בושה והוא ממשיך להוביל אל התהום שכל אחד מלבדו רואה.

הוא צריך ליפול. הוא יפול. השאלה היא כמה נזק יגרום בטרם יפול. אם לשפוט על פי הישגיו בשנה האחרונה, לא מעט.