כמו רבים רבים אחרים, הייתי גם אני ברחוב קפלן בתל אביב במוצאי שבת. כמו רבים רבים אחרים, הרגשתי את התחושה … עוד

חלק מכוחה של ההתארגנות החברתית החדשה הוא דווקא בערפול המסרים שלה. שדרות רוטשילד הן כרגע המרכז הסמלי של החברה בישראל. עודם משמיעים את שירת השמאל ימין העבשה שלהם, עשו יותר מידי אנשים במדינה הזאת לביתם. כאשר מעמד הביניים—מאז המאה ה12 הכוח המהפכני האמיתי בחברה המערבית—מתעורר, צריכים הפוליטיקאים לחשוש לכיסאותיהם.

והם אכן חוששים. אבל הטריקים הישנים לא נזנחו. אני מבקש להסב את לבכם לשתי ידיעות שנדחקו אל השוליים:

הידיעה האחת שהתפרסמה אמש היא כי שר הביטחון אהוד ברק, דורש את תוספת תקציבית של עוד 5 עד 7 מיליארד ₪ מעבר לתקציב המנופח גם כך של מערכת הביטחון. יש משהו אוטיסטי בדרישה ובדורש. הידיעה השנייה היא כי בהצבעה על חוק הנישואים האזרחיים ביום ד' נעדרו רוב חברי "קדימה". ההצעה נפלה. ראש האופוזיציה, ציפי לבני, ממהרת להצטלם ברחובות עם בקבוק מים וחולצת טי שירט ולהפריח סיסמאות מעורפלות על צדק. אלא שערפול הוא זכותו של הציבור, לא של שליחי הציבור. כאשר צריך להסתכן, להביע עמדה לעשות משהו שיביא באמת לשינוי, "קדימה" לא שם. מחאה אינה מהפכה; היא הזמנה למהפכה. בבחירות הקרובות צריך להכניס לכנסת אנשים אחרים