הפיכתה של ברלין למשאת לב ישראלית היא תופעה מוזרה. מבחינת רוב הישראלים תהום רגשית ותודעתית מפרידה בין גרמניה ההיא, שממנה יצא הרוע אשר איים להכרית את אבותיהם לבין גרמניה המגניבה של היום שבה ניתן להשיג מילקי בזול. הפרויקט החינוכי הישראלי פעל, מתברר, בדרכים מוזרות. עשרות שנים של "זכר השואה" בגרסה הישראלית שלו (בישראל הוא תמיד ביטוי פוליטי לצדקת הרעיון הציוני) מזה וקשרים הדוקים עם גרמניה הפוסט-נאצית מזה, הניבו תוצאה משונה. התלמיד הישראלי הטוב הפנים את לקחי השואה (העולם כולו נגדנו; אנחנו תמיד דקה לפני הרכבת הבאה לאושוויץ), אבל במין זריזות ידיים תרבותית-פוליטית העביר אותם לחלוטין לעולם הערבי. הערבים הם מבחינתו הנאצים החדשים, צאצאיהם על פי הרוח של הנאצים הישנים. ומה באשר לצאצאיהם על פי הבשר? הללו זכו בפטור מלא. לא רק הם (הנכדים אינם אשמים כמובן בפשעי סביהם), אלא גם תרבותם. עידני הרדיפה הנוצרית נמחקו. האויב הינו הערבים; ומנקודת המבט הייחודית של התרבות הישראלית, כך היה תמיד. הגיוני אפוא שההתייצבות הגאה-חרדה על המשמר נעשית למול אבו מאזן והחמאס ולא למול הגרמנים או התרבות הנוצרית המערבית. נשכחו שנות החיים המשותפים בארצות האסלאם ואתן שנות הרדיפה בארצות הנצרות. וכדי להדגיש את הקרע עם העבר, נוצרה אותה מהות עירונית ייחודית, "ברלין". ישראלים לא נוסעים לגרמניה—השם המפורש עדיין מביא את השמרנים לעיקום אף (אם כי הישראליות החדשה מקפידה על עיקום האף כלפי עיקום האף)—הם נוסעים "לברלין," מין עיר קוסמופוליטית, פתוחה ומופלאה, שקשריה עם גרמניה ועם העבר עלומים.
יש משהו חיובי ביכולת לנתק בין העבר (שאותו ראוי לזכור) לבין ההווה שבו יכול כל דור לבחור לעצב את העולם בדמותו ולא בדמות אבותיו. אלא שכפי שטענתי קודם המנגנון הנפשי-תרבותי הישראלי לא נפטר מן ההשתעבדות לפחדיו ולאשליותיו של העבר, אלא פשוט העתיק אותם לסביבתו המידית. ישראל של נתניהו שעתקה את אירופה של 1938 למזרח התיכון ובעודה מתפייסת בנחת עם בניהם ונכדיהם של הרוצחים האירופים, היא דוחה כל ניסיון התפייסות עם שכניה הפלסטינים. לא יעזרו כל המחאות. לא תועיל הטענה כי חמאס, למשל, הוא ארגון קטן ופרימיטיבי שאין כל דמיון בינו לבין מכונת המלחמה המשומנת והיעילה להפליא שהקימו היטלר, הגנרלים הפרוסיים הששים אלי קרב שלו והקפיטליסטים הגרמנים הששים אלי רווח. החרדות בעינן, מלובות על ידי הסטה שיטתית של הלקחים ההיסטוריים מזרחה על ידי ראש הממשלה נתניהו ועושי דברו. והחרדות אינן נותרות רק בתחום החיצוני—האימה מן האויב המאיים בכל רגע להורידנו ביגון שאולה; הן מופנות גם פנימה. הריאקציה ההיסטרית להיקסמות מברלין מבטאת תחושה עמוקה של איום. כאילו לא מדובר במספר זניח של אנשים שהיגרו לבירת גרמניה מסיבות שונות, בכמה אלפים מתוך אוכלוסייה של יותר מ8 מיליון נפש, אלא באיום קיומי. בישראל כל איום הוא קיומי (כפי שכל שמאל הוא "רדיקלי"). בדימוי העצמי שלנו ישראל אינה מדינה בינונית בגודלה, יציבה כלכלית וחמושה עד שיניה, שיכולה להתמודד בצורה שפויה עם מהגרים פנימה והחוצה, אלא שטייטל יהודי זעיר שכל שינוי במצבו מאיים על עצם קיומו. מה יהיה אם עוד כמה אלפי צעירים ייסעו לברלין? מה יהיה אם נדבר עם הפלסטינים? מה יהיה אם נתניהו, נביא השואה המזרח תיכונית כתירוץ לחידלון מדיני מוחלט, ילך? והנה התשובות הנכונות על פי הסדר: 1. יהיו עוד כמה אלפי מהגרים בברלין 2. אולי יהיה שלום 3. יהיה טוב יותר.
התפרסם בידיעות אחרונות 14.10.14
הבלוג של אביעד קליינברג 
1) באמת אז מה! … שכל אחד יחיה איפה שהמילקי טעים לו יותר.
2) אמן ואמן!
3) במהרה בימינו אם אפשר בבקשה…
אהבתיאהבתי
אני מאוכזב מהשימוש שלך במספר הטיפולוגי 2000. אם בארזים נפלה שלהבת…
אהבתיאהבתי
1700?
אהבתיאהבתי
אתה הפרופסור להיסטוריה של הנצרות,אני מוכן להאמין לכל מספר שתכתוב- מלבד 2000.
אהבתיאהבתי
בתחילת הטור, אתה כותב "מבחינת רוב הישראלים תהום רגשית ותודעתית מפרידה בין גרמניה ההיא, שממנה יצא הרוע אשר איים להכרית את אבותיהם לבין גרמניה המגניבה של היום שבה ניתן להשיג מילקי בזול." באמת? אותו עם שבוחר בליכוד, הבית היהודי ולפיד חושב שגרמניה מגניבה?
חשבתי לתומי שאולי אתה לא מדבר על רוב הישראלים, אלא על מצביעי מרצ ושמאלה, שהם, לפחות לפי הסטריאוטיפ, אותם ישראלים שמהגרים לברלין. אבל אז אתה כותב: "התלמיד הישראלי הטוב הפנים את לקחי השואה (העולם כולו נגדנו; אנחנו תמיד דקה לפני הרכבת הבאה לאושוויץ), אבל במין זריזות ידיים תרבותית-פוליטית העביר אותם לחלוטין לעולם הערבי. הערבים הם מבחינתו הנאצים החדשים". רגע, ההיפסטרים שגמרו את התואר בגילמן ועקרו לברלין חושבים שהערבים הם נאצים? אתה חותם על זה?
לא, לא, אתה מדבר על הליכודניקים ושאר המיינסטרים: "ישראל של נתניהו שעתקה את אירופה של 1938 למזרח התיכון ובעודה מתפייסת בנחת עם בניהם ונכדיהם של הרוצחים האירופים, היא דוחה כל ניסיון התפייסות עם שכניה הפלסטינים." ישראל של נתניהו מתפייסת עם הגרמנים? לא שמתי לב שנתניהו פעל בנושא באופן שונה מכל רה"מ אחר. אם כבר, הוא מעצבן את הגרמנים יותר מכל אחד אחר, ובממשלתו מזכירים לאירופאים את השואה על כל צעד ושעל.
אם הבנתי נכון את העולם המצטייר בתקשורת (אני לא מכיר נתונים של ממש בנושא), יש ישראלים שמתייחסים למזה"ת כאזור שורץ נאצים, ויש שעוקרים לברלין ומתפייסים בחדווה עם הגרמנים. אלו הרי לא אותם אנשים. העקירה לברלין היא ההפך ממה שמשדרים אבירי ההפחדה, נתניהו, ליברמן ובנט.
זו לא הפעם הראשונה שאתה משתמש במן "אנחנו" חמקמק שכזה בטורייך. אתה מצהיר מיני הצהרות לגבי מה אנחנו חושבים ובמה אנחנו מאמינים, ואז מסביר איך אנחנו טועים. אבל הפעם מדומיינותו של האנחנו הזה בולטת מתמיד. יתכן שהשימוש הרווח שלך ב-"אנחנו" כאמצעי רטורי בעייתי לפעמים.
חבל, כי יש לך ידע רב ופרספקטיבה שיכולה להשכיל את רובנו בצורה יותר מוצלחת מחזרה על קלישאות "מנטליות השטייטל" שכל מפ"איניק מזדקן יודע להתלונן עליה מתוך שינה.
אהבתיאהבתי
התחלת בטיעון ענייני ובביקורת מוצדקת (מיד אתייחס) ולא הצלחת להתגבר על הנטייה (הכלל ישראלית) לנזוף ולצקצק. ניחא.
יש הבדל בין אלה שרוצים להגר (רק חלקם היפסטרים–רוב המהגרים עושים זאת מסיבות כלכליות ורובם, כמו רוב אנשי החברה בישראל, הם אנשי ימין)–לבין הדימוי הכללי של ברלין בחברה הישראלית. ברלין היא אתר תיירות אטרקטיבי ולגיטימי. היא אינה מקום מוקצה (כמו פולין למשל). הישראלי הממוצע (מימין ומשמאל) נהנה לנזוף (בגרמנים), אבל קונה מוצרים גרמנים וחבילות תיור לגרמניה. הוא אינו מוחל על העבר אבל גם אינו נוטר (כפי שהוא נוטר לפולנים ולאוקראינים למשל). זה נובע מסיבות שונות (גרמניה באמת השתנתה). העניין השני הוא ההעתקה של הנאציות והאנטישמיות למזרח התיכון. גם זה אינו חסר ביסוס. ברור שהיום העולם המוסלמי מייצר יותר אנטישמיות מן העולם הנוצרי. אבל החשבון הזה הוא קצר מועד. בטווח הארוך חשבון הדמים בינינו לבין המוסלמים קצר בהרבה מחשבון הדמים עם הנוצרים. אני מסב את תשומת הלב לשילוב בין שכחה היסטורית להעתקה רגשית. אתה צודק שהשימוש שלי "באנחנו" מבלבל ושלעתים קרובות ה"אנחנו" הזה הוא המרכז-ימין הישראלי. כיוון שזה הרוב המכריע של החברה יש בזה אולי הגיון–לפחות רטורי, אבל הביקורת מוצדקת.
אהבתיאהבתי
תודה. התגובה באמת הסבירה לי מה החמצתי.
בפעם הבאה שמאשימים אותי שאני נוזף ו\או מצקצק, אסביר שלא היתה לי ברירה, זו הישראליות שלי.
אהבתיאהבתי
אז מה? אנחנו חיים בסרט אימה אחד גדול שהבמאי שלו הוא ביבי נתניהו? כי הוא באמת אחלה במאי. לסדר עריפת ראשים בסביבה, פצצות כימיות, אונס נשים, חיסול מיעוטים, פיתוח גרעיני, טילים על ערים ישראליות כל זה בחסותו של הבמאי ביבי נתניהו. אין ספק חרה של סרט בוא נחליף את הבמאי ובא לציון גואל. אולי אפילו במאי גרמני איזה פסבינדר כזה… ברלין אין ביבי אאוט.
אהבתיאהבתי