The Republican Governor of Israel

"בשעה שישנם כאלו שעוסקים בפרוטוקול או בפוליטיקה, הולך ומתגבש הסכם רע עם איראן", הכריז נתניהו. התרופה להסכם הרע הזה, מתברר, היא נאום שיישא ראש הממשלה בוושינגטון הבירה. המשוואה שמציע נתניהו היא זאת: נכון שהנאום הזה מעורר התנגדות עזה בארה"ב (גם בין דמוקרטים וגם בין רפובליקנים), נכון שהוא מעורר את חמת הממשל ויביא למתח גדול בין ישראל לבין הנשיא, נכון שיש סיכוי גדול שהממשל יעניש את נתניהו (כלומר את מדינת ישראל) משום שהוא נתפס כשבירת כללי המשחק המקובלים בין מדינות (ראש מדינה אינו מגיע לביקור רשמי כאשר ראש המדינה שבה הוא מבקר מבהיר לו במפורש שאינו מעוניין בביקור), נכון גם שלמתבונן התם מן הצד זה נראה כמו ניסיון ציני לזכות באור הזרקורים כדי לקדם את ענייניו של האורח במערכת הבחירות בארצו, אבל כל זה מחוויר אל מול ההישג המהותי—עצירת ההסכם הרע עם איראן.

אם נקבל את המשוואה של נתניהו, למילים שישמיע ראש ממשלת ישראל בפני האולם הריק למחצה יהיה כוח מאגי, שיצדיק לכאורה כל מחיר. לא ברור איך בדיוק זה יקרה. עמדתו של נתניהו ידועה, אחרי הכל. איש לא יופתע מן הדברים שיאמר בוושינגטון. ראש ממשלת ישראל אינו אדם נטול גישה לתקשורת. אין לו שום קושי להשמיע את עמדתו בראיון, בנאום בכנסת, במסיבת עיתונאים שיכנס במיוחד, במאמר שיפרסם בעיתון ישראלי או אמריקני. אין לראש הממשלה שום קושי להעביר את עמדתו בסדרה של שיחות עם אנשי ממשל, סנאטורים, חברי קונגרס ולמעשה עם כל מי שירצה.

ההזמנה לנאום בפני הנבחרים האמריקנים לא נועדה להעביר מידע שלא היה זמין באמצעים אחרים. היא כיבוד. היא רגע של קשב. הנאום אינו אמור להיות סיטואציה לעומתית, אלא ההפך הגמור: בהזמנה מעין זו ארה"ב מבטאת את תמיכתה באדם ובאומה באמצעות אירוע שהוא טקסי בעיקרו. נאומים חוצבי להבות בפני הנבחרים אינם אמורים לשנות עמדות. הם מבטאים תמיכה מראש באדם שהנבחרים האמריקנים חפצים ביקרו. הסיכוי שנתניהו יעלה דווקא שם איזה טיעון קסום שישנה באחת את עמדות המאזינים הוא קלוש. הכול יודעים מהי עמדתו של נתניהו בעניין ההסכם עם איראן. ספק אם מישהו מצפה לשמוע משהו חדש. הנסיבות היחידות שבהן היה הגיון בהתייצבות בפני הנבחרים על אפו ועל חמתו של הנשיא, היו לו שרר קונסנזוס בבית הנבחרים, לו התייצבו הנבחרים כאיש אחד מאחורי נתניהו ועמדתו. גם אז היה במהלך סיכון, שהרי יש בו ניסיון לכפות על הנשיא מדיניות שאינו חפץ בה והוא עלול לגרור תגובת נגד מסוכנת לישראל—לנשיא ארה"ב יש מרחב תמרון גדול ביחסי חוץ שאינו תלוי באישור הקונגרס ויש אלף ואחת דרכים להעניש את מי שהתערב בברוטאליות במשחק הפוליטי האמריקני. אבל ייתכן שלשיטתו של נתניהו שכרו של סיכון כזה רב מהפסדו.

אבל משעה שהדמוקרטים הבהירו שהביקור אינו על דעתם, ומשעה שרבים מהם הבהירו כי ידירו את רגליהם מן האולם בעת נאומו של ראש הממשלה, נעשה נזקו של הביקור גדול לאין ערוך משכרו. במקום לייצר קונסנזוס של תמיכה, הוא מייצר התפלגות מחנאית. התמיכה בנתניהו נעשית מיניה וביה אקט של התרסה בפני הנשיא. התוצאה הזאת היא הדבר האחרון שישרת את ענייניה של מדינת ישראל במאבקה נגד איראן גרעינית.

אלא שנתניהו, בניגוד להצהרותיו, חושב פחות על איראן ויותר על הפוליטיקה—הישראלית והאמריקנית. הוא חושב כמו מושל רפובליקני של מדינה במזה"ת.  החברים במפלגה רווים נחת מסטירת הלחי לאובמה. את המחיר נשלם אנחנו.

התפרסם בידיעות אחרונות 11.2.15

5 replies »

  1. רע לא יכול לצאת לנו מזה. במקרה הטוב ארצות הברית תקטין את התמיכה בישראל, כלומר תמכור פחות נשק והגנה דיפלומטית, ומזה כולנו נרוויח.

    אהבתי

  2. חשוב לעשות הרבה רעש תקשורתי ! ולא משנה כמה יהיו באולם . איראן זה גרמניה הנאצית של היום!
    זה שהשמאל רוטט מזה שבדרך ביבי יעשה גם הון פוליטי.. איננו משנה דבר . כל ההסתה נגדו מחבלת בנו לא פחות. מהחבלה שלכאורה ביבי יוצר בנאום הקטן הזה.

    מספיק עם הטינה האובססיבית לבנימין ! נאחל לו בהצלחה

    אהבתי

  3. לדעתי הרעש שמתחולל עד הנאום הוא המטרה. זה כבר לא מתרחש בחדרי חדרים ויפתיע את כולם יום אחד. דווקא המתנגדים לנאום קולעים למטרתו של ראש הממשלה, שהיא לעורר דיון ולהקשות על החתימה.

    אהבתי

  4. אהבתי, אבל מה תגיד לחסיד ביבי שיאמר – אתה מודה שאולי בנאום היה הגיון אם ביבי היה מצליח לייצר קונצנזוס נגד ההסכם של אובמה ומציע לו להתקפל עכשיו משלא הצליח, אבל כמו שכתבת כבר נעשה בעצם הניסיון, מה תהיה התועלת בהתקפלות עכשיו? אולי להיפך, דווקא הנחישות תחזק את המחנה המתנגד? אולי היא צעד שנועד להזהיר את אובמה ש״אם לא אכפת לי לשים עליך זין ולחתור בפומבי נגדך תוך כדי שרוב הסנאט והפרלמנט שלך תומכים בי ולא בך, כדאי לך להזהר שלא אתחיל לעשות שטויות שיסבכו אותך יותר אם תחתום על ההסכם?״

    אהבתי

  5. אתה טוען שלנאום לא תהיה השפעה, אבל שוכח את הדבר הכי חשוב – נתניהו יעלה לנאום עם פלקט מהמם שישכנע את אובמה ויסחוף את הקונגרס. תמונה שווה אלף מילים, אבל פלקט שווה הרבה יותר.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s