ב29 באוקטובר 1956, היום הראשון למלחמת סיני, הטיל צה"ל עוצר על הכפרים הערביים באזור המשולש, לקראת האפשרות של מלחמה עם ירדן. מפקד החטיבה שהוצבה באזור, אל"מ יששכר שדמי, החליט על דעת עצמו להקדים את שעת כניסת העוצר מהשעה 9 בערב לשעה 5 אחה"צ, אך הודעה על כך נמסרה לכפרים הערביים רק חצי שעה לפני כניסת העוצר לתוקפו. התושבים הערביים שעבדו מחוץ לכפריהם החלו לחזור לבתיהם, כמידי יום, לאחר שעת כניסת העוצר. בקבוצת פקודות שקיים מפקד גדוד משמר הגבול באזור, רס"ן שמואל מלינקי, עם מפקדי הפלוגות והמחלקות שלו, הוא הנחה אותם לירות על מנת להרוג בכל ערבי שימצא מחוץ לביתו לאחר שעת כניסת העוצר. חלק מן היחידות התעלמו מן הפקודה, אך מחלקה של אנשי משמר הגבול בפיקודו של סגן גבריאל דהאן קיימה את הפקודה כלשונה. אנשיה ירו ב43 תושבי כפר קאסם שהגיעו מן השדות לאחר חשכה–ובהם תשע נשים ושבעה עשר ילדים ונערים. עוד ארבעה תושבים נורו בכפר; שלושה עשר נפצעו.
לאחר ניסיון להשתיק את הפרשה, הכירה מדינת ישראל באחריותה על הטבח. המבצעים הועמדו לדין ונידונו לתקופות מאסר של בין שבע לשבע עשרה שנים. בית הדין אף קבע כי הפקודה הייתה "בלתי חוקית בעליל" וכי על חייל צה"ל חלה החובה לסרב לבצע פקודה כזאת.
כרגיל היה פער בין המילים הגבוהות למציאות. על תושבי כפר קאסם נכפתה "סולחה". מפקד הגדוד חזר לשרת במג"ב ועל מפקד החטיבה, יששכר שדמי, הוטל קנס של 10 פרוטות. עד סוף השנה שוחררו כל המורשעים הודות לחנינה שהעניק להם הנשיא בן צבי. גם את תקופת המאסר הקצרה הזאת בילו באכסניה ולא בבית כלא.
דומה שהמדינה לא אוהבת להיזכר בפרשה המביכה הזאת. ראשי המדינה הדירו רגליהם מן הכפר ביום הזיכרון, כאילו לא מדובר בטבח של אזרחי ישראל, שהמדינה קבלה עליו אחריות מלאה, אלא בעניין מגזרי. ב1997 השתתף לראשונה שר (משה קצב, שהיה אז אחראי על ענייני הערבים בממשלת נתניהו). ראש המדינה הראשון שהגיע לאזכרה היה ראובן רבלין, שהשתתף באירוע בשנה שעברה (וזכה על כך לביקורת חריפה מימין).
היום התקיימה בכנסת הצבעה על הצעת חוק להנצחת הנטבחים בכפר קאסם. להצבעה עלו שתי הצעות חוק. האחת של חה"כ עאידה תומא סלימאן מן הרשימה המשותפת. השניה של עיסאווי פריג' (תושב כפר קאסם) ושאר חברי מרצ. הצעות החוק היו פשוטות ולא מתלהמות. בעצם הן בקשו להציע תיקון מתבקש וסביר להדחקה ארוכת השנים של מה שלא נוח לנו לזכור. כיוון שכל הצעת חוק של הרשימה המשותפת היא מוקצית מחמת מיאוס בעיני חלק גדול מחברי הכנסת, אני מביא את לשון ההצעה של מרצ:
| הכרה מוסרית בטבח בכפר קאסם |
1. |
ממשלת ישראל מכירה באחריותה המוסרית, הפוליטית והחברתית לטבח בכפר קאסם שבוצע ביום כ"ד בחשוון התשי"ז (29 באוקטובר 1956), על ידי כוחות הביטחון, ולמשפחות קורבנותיו. |
| שעת מחנך בבתי ספר |
2. |
משרד החינוך, בתכניות הלימודים, יחייב הקדשת שעת מחנך בתאריך האמור בסעיף 1 או בסמוך לו, לציון הטבח ולהפקת הלקחים ממנו, בכל בתי הספר במדינה. |
| תקציב |
3. |
אוצר המדינה יתקצב את העמותה להנצחת זכר קורבנות הטבח בכפר קאסם כדי שתוכל להביא את לקחי הטבח בכפר קאסם לידיעת הציבור הרחב. |
דברי הסבר
על אף ההתבטאויות הרבות מהן משתמעת הכרה באחריותה של מדינת ישראל לטבח בכפר קאסם, נשארו התבטאויות אלה בגדר התבטאויות אישיות. על כן מוצע בהצעת חוק זו שמדינת ישראל תכיר באחריותה באופן רשמי לטבח, וכן כי יינקטו צעדים חינוכיים ואחרים להפקת הלקחים ממנו.
הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת השבע-עשרה ועל שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חבר הכנסת מוחמד ברכה וקבוצת חברי הכנסת ((פ/238/17; הוסרה מסדר היום ביום ג' באב התשס"ז (18 ביולי 2007)); פ/2886/17; פ/1757/18; (פ/313/18; הוסרה מסדר היום ביום י' בחשוון התש"ע (28 באוקטובר 2009)) ועל שולחן הכנסת התשע-עשרה על ידי חבר הכנסת מוחמד ברכה וקבוצת חברי הכנסת (פ/1036/19; הוסרה מסדר היום ביום כ"ו בחשוון התשע"ד (30 באוקטובר 2013)); (פ/1912/19; הוסרה מסדר היום ביום ה' בחשוון התשע"ה (29 באוקטובר 2014)) ועל ידי חבר הכנסת עיסאווי פריג' וקבוצת חברי הכנסת (פ/2897/19).
הצעת החוק של חברת הכנסת סלימאן נדחתה ברוב של 55 נגד 17. השניה,של פריג', ברוב של 57 נגד 17. בין המתנגדים היו לא רק חברי הקואליציה אלא מספר גדול של חברי יש עתיד (מה שלא מפתיע בהתחשב בקמפיין אני-לא-שמאלני של יו"ר המפלגה, יאיר לפיד, אלא גם חברי הכנסת הבאים מו המחנה הציוני: איתן כבל, איציק שמולי, אראל מרגלית, נחמן שי, איתן ברושי ואייל בן ראובן. זוהייר בהלול היה חבר הכנסת היחיד מן המחנה הציוני שהצביע בעד. יש להניח שחברי המחנה הציוני הנאורים אמנם מזועזעים מרצח החפים מפשע, אבל רבאק, ערבים זה ערבים. מה הם, רובי ריבלין? יש דברים שעדיף לשכוח.
שווה לזכור את זה בפעם הבאה שאתם שוקלים להצביע למחנה הציוני.
הבלוג של אביעד קליינברג 
הטבח ביהודי חברון היה לפני כן. זה היה בפירוש טבח של עשרות יהודים. אולי תבוא התנצלות על כך לפני שאנחנו מתנצלים על ההרג בכפר קאסם.
אהבתיאהבתי
רק אחרי שנתנצל על רצח ארלוזורוב
אהבתיאהבתי
תיקון עובדתי: הנשיא פרס היה ראש המדינה הראשון שנכח באזכרה אך לא נשא דברים. ריבלין היה הראשון שנאם שם כנשיא מדינת ישראל.
אהבתיאהבתי
לדעתי הוא הגיע לביקור ב2007 אבל לא ביום האזכרה
אהבתיאהבתי
עדות נוספת לשפל המוסרי אליו הגענו.
אני לגמרי לא אבין מי שיבחר להצביע למחנ"צ במנהיגותו הנוכחית, למעט קיבוצניקים שעדיין קשורים בעבותות של מסורת למפלגת העבודה.
מבחינתי זו הצבעה של מישהו שלא יודע מה הוא רוצה. אם אתה שותף לאסכולת ה"רק כוח וכמה שיותר כוח" ומעודד מהצד את התנהלות ממשלת ישראל, לך על אחת ממפלגות הימין. זה הבית הטבעי שלך.
ואם אתה דוגל לעומת זאת בכוח + אסטרטגיה מדינית, מה לזה ולמחנ"צ במתכונתו הנוכחית?
אני לא יודע כמה קולות המחנ"צ המביש יצליח לקושש בעתיד (הרי לציבור זכרון קצר וחוסר רצון להתעמק בעמדות מדיניות טרם השחלת הפתק לקלפי), אבל גם אם היה זוכה לרוב באיזה נס פוליטי פלאי שאין לו כל היתכנות מעשית, במה הוא היה משנה את המצב? בכלום. הוא כל-כך שקוע בניסיונות לנשוא חן בעיני הציבור, עד שאיבד כל דרך ואין לו שום יכולת להשפיע על המציאות כהוא זה.
כל הארץ לימין שור ולא מהמחנ"צ הפתטי תבוא הישועה.
אהבתיLiked by 1 person
א. כן, רק בכנסת הזאת היה לחוק הזה סיכוי לעבור… ובאווירת "המערב הפרוע" של החודש האחרון.
זה הכי "אין" עכשיו לירות באזרחים ערבים בחסות החשכה או החשד.
ב. מאחר שכבר נדחו הצעות חוק זהות בעבר, אני הייתי מנסה במקומם להעביר את החוק ללא סעיף 3, ולראות האם וכיצד ישתנה דפוס ההצבעה. סעיף של תקציב הוא ודאי חלק בלתי נפרד מחוקים דומים אשר תכליתם הנצחה, אבל היה עדיף להסתפק בהכרה ובשעת מחנך שנתית (מעין יום זיכרון שנתי במערכת החינוך – לא רע…) ולוותר על הכסף, כדי להפריד בין עמדה מוסרית לבין שיקולים תקציביים של הח"כים המצביעים. "תפסת מרובה – לא תפסת".
אף כי מובן שגם כך לא היה החוק עובר כעת. מצער מאוד, אבל איחרתם את הרכבת, חבר'ה.
אהבתיאהבתי
במחשבה נוספת…
ביקורת בונה "מבית" לח"כים של מרצ
א. אני מציעה לתקן את סעיף 2 בהצעת החוק כך:
משרד החינוך, בתוכניות הלימודים, יחייב הקדשת שעת מחנך בתאריך האמור בסעיף 1 או בסמוך לו, לציון הטבח ולהפקת הלקחים ממנו, בכיתות החטיבה העליונה (כיתות י'-י"ב) בכל בתי הספר במדינה.
"דברי הסבר" :
לדעתי, הנושא אינו מתאים ללימוד בחטיבה התחתונה (ביה"ס יסודי, כיתות א'-ו'). אילו הייתי אמא לילדים בגילאים אלו, לא הייתי מסכימה שמחנכות בביה"ס ידברו על כך עם ילדי. לכן, אילו הייתי חברת כנסת – מטעם מרצ – לא הייתי יכולה להצביע בעד הצעת החוק הכוללת את סעיף 2 במתכונתו הנוכחית. לתלמידי החטיבה העליונה זהו, לדעתי, "נושא חובה", ומכאן התיקון.
ב. חלופה אפשרית לסעיף 2:
משרד החינוך יכלול את הטבח ואת הפקת הלקחים ממנו, כנושא חובה, בתוכנית הלימודים לבחינת הבגרות (הבסיסית/ חובה) בתע"י/היסטוריה, בכל בתי הספר במדינה.
בעיני זוהי חלופה טובה יותר, הגיונית יותר, ושגם תהיה מקובלת יותר על ציבור המצביעים.
ג. חלופה אפשרית נוספת לסעיף 2:
צה"ל ומשטרת ישראל יכללו את הטבח ואת הפקת הלקחים ממנו, כנושא חובה, בתוכניות הלימודים של הטירונות (על כל סוגיה) אותה עוברים כל חיילי וחיילות צה"ל, ושל הקורס הבסיסי המקביל לה (על כל סוגיו), אותו עוברים כל שוטרי ושוטרות משטרת ישראל.
ד. לסיכום:
את סעיף 3 מוחקים (מחקנו אותו כבר בפרק הקודם, זוכרים?…). בעיני זהו סעיף גרוע ובעייתי במובנים רבים (לא רק בגלל שהוא מבקש כסף), שמהווה מכשלה עיקרית בהצעת החוק כולה.
את סעיף 1 משאירים. רק צריך לתקן בו את הליקוי בניסוח. שתי המילים האחרונות לא מתחברות למשפט. אולי התכוונתם לכתוב: "…וכלפי משפחות קורבנותיו." עדיף לנסח כך:
"ממשלת ישראל מכירה באחריותה המוסרית, הפוליטית והחברתית לטבח שבוצע על ידי כוחות הביטחון, בכפר קאסם, ביום כ"ד בחשוון התשי"ז (29 באוקטובר 1956), וכלפי משפחות קורבנותיו."
ובסעיף 2 בוחרים אחת משלוש החלופות שהצעתי לעיל. אחת בלבד (אל תשכחו: "תפסת מרובה…"). או, לכל היותר, את השניה (בגרות) והשלישית (טירונות) יחד. זה השילוב המוצלח ביותר בעיני. השאלה היא בעיני מי עוד הוא ימצא חן…
ומחכים עם זה לכנסת הבאה!…
בהצלחה! (:
אהבתיאהבתי