הבשורה על פי דרעי

שר הפנים אריה דרעי הכריז ביום שני על "בשורה גדולה לציבור החרדי". מעתה, יוכל מי שלמד שש שנים בישיבה גדולה או בכולל, ועבר שלושה מבחנים של הרבנות הראשית, ומי שמחזיק בסמיכה לרבנות מטעמה, להיחשב כמי שמחזיק בתואר אקדמי ולהתמודד במכרזים על משרות "איכותיות" ברשויות המקומיות. חשוב לדייק ולומר תחילה שמדובר בבשורה גדולה למחצית הציבור החרדי, שהרי נשים מנועות מללמוד בכוללים או לקבל סמיכה לרבנות. עניין זה, כידוע, אינו נובע מקשיי תפיסה של הנשים החרדיות, אלא מעקרון אי-השוויון המקודש של הקהילה החרדית. נשים דעתן קלה, כבודן פנימה, קולן ערווה ולימודן תפלות. על כן יתווסף מעתה גם החיסרון הזה לרשימת חסרונותיהן הרבים מדאורייתא ומדרבנן.

הדיוק הזה שדייקתי באחוזי הבשורה של שר הפנים מסביר מדוע "המהפכה" של דרעי היא צעד אחורה. לכאורה, נראה שאין רע בהכרזת השר. "לא ייתכן," קבע דרעי, "שצעיר המסיים תואר במדעי הרוח יוכל להתמודד ולהיבחר, ויהיה עדיף על פני אברך שלמד והשתלם בלימודי היהדות". למה לא ייתכן? אולי כיוון שמדעי הרוח הם שטויות, ואין אפוא סיבה שמי שלומד שטויות מחוץ לאקדמיה יופלה לרעה. ואולי כי בעיני דרעי לא משנה מה לומדים. לומדים ודי. גם לא כל כך משנה איך לומדים. הרבה בחינות, מעט בחינות; הרבה עבודות, אפס עבודות, קהילת לומדים סגורה הלומדת ציות, קהילת לומדים אוניברסלית המלמדת להטיל ספק שיטתי—הכול היינו הך. העיקר ש"לומדים". ולספקנים מבין אלה שהבשורה לא נועדה להם, אפשר תמיד לנופף בגזר האולטימטיבי: זוהי אחת מאלף דרכי הנועם שבאמצעותן נגרום לגברים החרדים לחדול מרצונם מבטלתם הקדושה ולצאת לפרנס את משפחותיהם. אם תעזו לרמוז כי על הגברים הללו לשרת בצבא, למשל, ייעלבו ויחזרו לכוללים. אם תאמרו להם, כי אם יש בדעתם ללמוד מקצוע רציני (נאמר מדעי המחשב ולא מדעי הרוח) עליהם להסכין לכללי העולם החילוני, שממנו הם מבקשים ללמוד ולהתפרנס, כלומר לקבל מורות (שלהן שני כרומוזומי X) ולא רק מורים (המתייחדים בכרומוזום Y הנעלה), ללמוד בכיתות מעורבות, או בקיצור לשחק על פי הכללים המחייבים את כל מי שאינו חלק מקהילת הנבחרים, ייעלבו ויחזרו לכוללים, שם תיאלצו לפרנסם עד אחרית הימים. ראו הוזהרתם.

יש בעיות עם הרפורמה של דרעי. ראשית, כי היא קובעת שאין הבדל בין סוגי ידע שונים, בין תהליך ההיפתחות לידע חדש שמתחולל באוניברסיטאות לבין תהליך ההתקבעות בידע ישן שבמוסדות הדת. בין תהליך הסינון והבחינה השיטתיים של האוניברסיטה לבין צורת הלימוד בכולל. משל למה הדבר דומה—למי שייטען שההתעמקות בכתבי ל. רון האברד מייסד הסיינטולוגיה משולה לתואר אקדמי בסוציולוגיה. ובעצם למה לעצור כאן? למה לא להכריז על מי שהתעמק בספרי הרפואה של הרמב"ם כעל רופא ובלבד שנבחן על ידי מומחים אחרים לרפואת הרמב"ם? הרי “לא ייתכן” שצעיר המסיים תואר ברפואה יהיה עדיף על אברך שהתמחה בכתביו הרפואיים של הנשר הגדול עצמו. אפשר לטעון שלא צריך תואר למשרות "איכותיות" ברשויות המקומיות. אי אפשר לטעון שמדובר בידע שקול.

שנית, כי מטרת הבשורה על פי דרעי אינה להכיר בתחום ידע בעל ערך למילוי תפקידים ציבוריים (לדרעי ברור שהידע הנלמד בישיבות עולה עשרת מונים על הידע הנלמד באוניברסיטאות ולעזאזל התפקידים הציבוריים), אלא בעוד תרגיל מחוכם שנועד לאפשר לתלמידי הישיבות לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. כל מטרת המהלך של דרעי היא לאפשר לרבנים להוסיף לשלוט בצאן מרעיתם, שהרי מעתה הם שייקבעו מי עומד בקריטריונים למשרות איכותיות ומי לא. והם כבר קבעו שאף אישה אינה עומדת בקריטריון הזה. אפשר לעצום עיין גם הפעם. אפשר להמשיך לתחזק את עולם הישיבות הנוטה ליפול—כתמיד על חשבון הנשים. השאלה היא אם לא הגיעה העת לפקוח עיניים.

התפרסם בידיעות אחרונות 10.8.16