אם אתם גברים ובא לכם לחוות פעם בחילת בוקר של נשים הרות, אתם יכולים לקרוא את המאמר של רמי סימני בידיעות אחרונות של יום ד– שילוב של התרפסות, חנופה וכאילו ערמומיות. בעיני סימני הטיפול בקורונה בישראל "מפעים לב". אמנם כשבוחנים ללא אקסטזה ביביסטית (איך אנחנו לא בהשוואה לחמש המדינות המערביות שהוכו במגפה, אלא בהשוואה למדינות אחרות במזרח התיכון), לא ממש מתפעלים, אבל סימני באקסטזה. בעיניו, "זה לא כוחות. המכונה המצליחה שנקראת בנימין נתניהו עומדת רק לרשותה של מדינת ישראל. נתניהו לא מפסיק להביא הצלחות".
נגבו את שרידי הקיא בזמן שסימני מנגב את הריר. ממשיכים.
הפגם היחיד במכונה המצליחה הנקראת נתניהו הוא שהמנהיג היקר לא מכיר בנאמנות המוחלטת, חסרת התנאים, חסרת הערכים, המתרפסת והמריירת, הנקראת "ימינה". ההסבר לבוז של מכונת נתניהו למכונת ימינה ניתן במאמר: אנשי ימינה "למרות היחס כלפיהם חוזרים ללא הרף אל מתחת לאלונקה (מה זה חוזרים? נדחפים, דוחפים אחרים, מסרבים להבין שצפוף מתחת לאפיריון של מכונת נתניהו). הבעייה היא שמכונת נתניהו לא מעריכה לוזרים. היא משתמשת וזורקת (לתשומת ליבכם מכונות הפאשלות, גנץ ואשכנזי). למה בכל זאת החסידים נוהגים כך ברב המתעלם מהם? "פשוט כי כך הם חונכו…ברוח חזונו של נתניהו". הרי לכם דוגמא של תלמידים שלא הבינו את השיעור (כשאתם בכיס אתם לא קיימים–לתשומת לב מכונות הזחילה אל הכיס, גנץ ואשכנזי).
הפסקת הקאה. ממשיכים.
"ההצלחה הפנומנלית של ישראל (נתניהו) בטיפול בקורונה", חוזה סימני, "תפתח את העולם לתוצרת ישראלית, כסף בינלאומי יזרום לכאן בשטף וכל המשק ישעט קדימה". מכל העולם יגיעו מנהיגים להניח את המנדט שלהם לרגלי מכונת ההצלחה נתניהו ולומר לו: "משול אתה בנו, אנא. יחי אדוננו מלכנו ורבנו, מלך המדיח נתניהו לעולם ועד המדינה הבא!"
בעולם המופלא הזה, חשוב למנות את בנט לתפקיד שר התחבורה (העולמי). עד כדי כך.
הבנתם? קשה להיות אישה.
.
הבלוג של אביעד קליינברג 
נפלא. שנון ומדויק.
אהבתיLiked by 1 person
זה נשמע יותר כמו עדר פילות בהיריון.
אהבתיאהבתי
חחחחחח….הבדל אחד מוכרחה לציין – לפחות בסופן של בחילות הבוקר (והצרבות!!!) שאנחנו סובלות בשקט או לא, יש תגמול שאין שני לו. רובינו הלוא נכנסות ל"מצב" הגועלי והזמני הזה, שמזמן לנו תופעות כאלה ואחרות, בנפש חפצה.
אהבתיאהבתי
בחילות כתוצאה מהריון חולפות. הבעיה הינה לגבי כאלה שאינן חולפות. יש צרות נוספות: עיוורון, סתם כאבים מטשטשי שיקול דעת והליכה לא ברורה אחרי החלילן מהמלין המכשף את המכושפים.
אהבתיאהבתי
שלום לאביעד
למעשה אני רוצה לכתוב לך אישית, לא מכוון שאני מסתיר משהו, אלא כי השאלה באמת מכוונת אליך.
אני מסכים אם כל מה שאתה כותב – מה שקראתי. אבל הנה הבעיה, איך חיים עם זה. זה כל כך פסימי ונראה אבוד שאני שואל ברצינות, מה משאיר אותך בכל זאת אופטימי.
אם זה רק אופי אז אשריך וטוב לך, אני אישית מרגיש שאין לנו, אלה שחינכו אותם על “אור לגויים” והתחשבות ותרבות, שום מקום כאן..
אני בן 72 והאמת, אני רק חושב על הילדים והנכדים שלי.
מוזר, נראה שהם הרבה פחות מודאגים ממני, מה הבעיה אצלי? אצלך?
אשמח לשמוע מה אתה חושב
בתודה
ובאמת שאני לא ממש רוצה לפרסם
אהבתיאהבתי
לאביעד שלום
אשמח אם תתייחס לתגובתי, בה אני שואל, איך אתה נשאר אופטימי למרות כל הדברים שאתה כותב – ושעם כל אלה שקראתי אני מסכים.
כי, כמו שכתבתי קודם, אני פסימי ומאוד הייתי רוצה לדעת אם, ומהיכן אתה שואב אופטימיות, או שאולי לא.
בברכה
אהבתיאהבתי
שלום מכבי, אני חושב שכהיסטוריון יש לי אולי פרספקטיבה רחבה יותר. המצב רע, אבל לא חסר תקנה. אומות נחלצו ממצבים גרועים יותר. אני נאחז בזה.
אהבתיאהבתי