קצה הקרחון

בואו נניח שההפיכה המשטרית נעצרת. בית המשפט העליון נותר על כנו. הוועדה למינוי שופטים נותרת כשהייתה. היועצים המשפטיים אינם מנושלים מסמכויותיהם. עילת הסבירות נותרת כשהייתה. אתם יודעים מה? קבלו גם את פיטורי דרעי. דרעי לא יושב יותר ליד שולחן הממשלה, אלא מנהל את ש"ס מהבית כאילו היה אחד מגדולי התורה.

עכשיו טוב? ללא ספק יותר טוב משהיה יכול להיות. הבעיה היא שהבעיות בישראל לא התחילו עם המהפכה המשפטית ולא ייגמרו אתה. ללא ספק היא הייתה קש אחד יותר מדי על גבו של הגמל, אבל הגמל הזה עומס על גבו מכל רע. הרשו לי להזכיר לכם שגם ללא מהפכה משפטית, מדינת ישראל מקיימת ומטפחת את האוטונומיה החרדית. יש בה ציבור הולך וגדל של אזרחים החיים בעוני ובבערות מרצון. תרומתם לחברה אפסית, עלותם גבוהה ונכונותם לשאת בעול או אפילו לציית לחוק היא תמיד על תנאי. תלוי מה יגידו הגדולים, ששיעור קומתם הולך ופוחת משנה לשנה. רוצים עוד? יש במדינת ישראל ציבור של מתיישבים מעבר לקו הירוק שחלק לא מבוטל מתוכם סבור שחוקי מדינת ישראל מתמוססים כאשר נחצה הקו הירוק. במדינת יהודה מותר לעשוק ולגזול, להכות ולעתים להרוג–פלסטינים. מותר להשתלט על אדמות ולהכתיב לממשלה מדיניות—וכל זה בחסות הצבא וכוחות הביטחון. אגב, בית המשפט הישראלי ממלא תפקיד חשוב בתחזוקה של האוטונומיה של המתנחלים, משום שהוא מספק ביד רחבה פטורים מבית המשפט בהאג, פטורים שאין להם דבר עם צדק ודין צדק. עוד? מאחורי הקו הירוק נמקים מיליונים זה עשורים ללא זכויות אזרח וללא זכויות אדם. עוד? אחרי שתבטלו את המהפכה המשפטית, תקבלו מדינה שבראשה אדם המואשם בפלילים ובשקרים ללא קץ (בין היתר הצהיר האיש מקיסריה שהסתיר את פרטי עסקת הצוללות מן הרמטכ"ל ומשר הביטחון בשל סוד ביטחוני הידוע רק לו). רוצים קינוח? אחרי שתבטלו את המהפכה המשפטית, תקבלו ממשלה וראש ממשלה שאינם מעוניינים בשום פתרון ריאלי של הסכסוך הישראלי פלסטיני. אחרי שתבטלו את המהפכה המשפטית תקבלו מפלגת שילטון שהיא להקת מעודדות של המנהיג, משרדי ממשלה מפוצלים שהרוטציה שהושתה עליהם מבטיחה שיתוק. למעשה תקבלו אליטה פוליטית שלמה שמשקיעה את מעייניה בשימוש לרעה במשאבים שמציע נתח אחד באוכלוסייה—הנתח העובד, המשרת וכעת הלוחם למען הדמוקרטיה—תוך ביזויו באלף ואחת דרכים. הסכנה הגדולה היא שביטול או תיקון הרפורמה המשפטית יעצור את ההתבוננות פקוחת-העיניים בבעיות המהותיות של ישראל.

ניסיון הפיכה המשטרית היה צלצול השכמה. הוא אמור היה לעורר אותנו מעצימת העיניים, מן ההנחה—השימושית כל כך לאליטות החדשות–שהמצב פחות או יותר בסדר. כל עוד אנחנו יכולים לנסוע מעת לעת לחו"ל וכל עוד דם אינו נשפך על הגבולות או ברחובות הערים אפשר לחיות עם זה. אפשר, אבל לא לאורך זמן. כל עוד היינו שקועים בתרדמה פוליטית אפשר היה להמשיך להדחיק את עדרי הפילים והקרנפים המשוטטים בחנויות החרסינה שלנו ולהסתפק בקרעכצים. עכשיו כשהתעוררנו, אי אפשר לא לראות ואי אפשר לא דעת. אסור להניח להישג—חשוב ככל שיהיה—שיכולה להוות הפסקת ההפיכה המשטרית לשלוח אותנו הבייתה. נכון, ללא הכשלת ההפיכה לא היה מאבק אפשרי, אבל הכשלתה אינה תחליף למאבק.

בעתיד הקרוב יוצעו לנו הרבה הצעות להתפזר תמורת "פשרה". מטרת הפשרה היא לגרום למוחים לחזור למצב התרדמה. אסור לעשות זאת. ההפיכה המשטרית היא רק קצה הקרחון. היא נועדה למנוע תיקון בעיות. עצירתה לא תתקן. המחנה השפוי זקוק לסדר יום, להנהגה ולתוכנית פעולה. עוד דרך ארוכה לפנינו.