הבעיה של האופוזיציה בישראל היא שהיא לכודה (כנראה מרצון) בעולם שבו כוח הוא הפתרון לכל הבעיות (ראו את קריאות הקרב הנרגשות של מנהיגי האופוזיציה–לתקוף, לחסל, לשטח). הערבים (כל הערבים) הם נחותים ומסוכנים (זאת הנחה שמוסווית בבלוף של "ברית המשרתים"). היהודים הם העם הנבחר (בין אם זה מנוסח בשפה דתית או בשפת "אומת הסטארטאפ"). האופוזיציה לא מאמינה בהסדרים (בואו נדחה את זה לימות המשיח) ובמידה רבה סבורה שהדת, בגרסה המעוותת שיצרה האורתודוקסית הישראלית, היא אבן הראשה של הזהות הישראלית (גם אם יש ויכוח על חלוקת עבודה יש הסכמה שלדתיים מגיעות זכויות יתר, החל בפטורים וכלה ביחידות נפרדות שמצייתות לרבניהן ולא למפקדיהן).
זה הזכיר לי כמה שורות מספרו הקלאסי של כריסטופר קלארק, The Sleepwalkers, על הגורמים שהביאו לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. קלארק מתאר את הפוליטיקה הסרבית שהאמינה בסרביה השלמה, כנגד כל הגיון פוליטי או אפילו אתני: "המתונים," כותב קלארק, "נבדלו מן הקיצוניים רק בשאלת האמצעים שבהם סברו כי יש לנקוט כדי להתמודד עם בעיות המדינה. הם לא יכלו, ולא רצו, להתנער מהתכנית הלאומנית כשלעצמה. פנימית היו אפוא הקיצוניים תמיד ביתרון רטורי, שכן הם שהגדירו את גבולות הדיון. בסביבה כזאת קשה היה למתונים להישמע, אלא אם כן אימצו את שפת הקיצונים."
זה נגמר לא טוב.
הבלוג של אביעד קליינברג 