התקציב כהפיכה משטרית

תקציב הוא המנגנון שבאמצעותו חברה מתרגמת את ערכיה מדיבורים למעשים. אם יש את נפשכם
לדעת מהם ערכיה של חברה, אל תדברו עם האידיאולוגים, הפוליטיקאים ויתר מפיקי המילים
הגבוהות. עברו סעיף סעיף על ספר התקציב.

הפוליטיקאים ינאמו על ערכים ועל אידיאלים. הם יספרו
לכם על חירות ועל שוויון ועל אחווה. הם יישבעו אמונים לחברה כולה על כל גווניה ויצהירו על מחויבותם לדמוקרטיה. עכשיו בחנו את התקציב, והנה הערכים כפי שהם בפועל, ללא כחל וללא סרק. מדינת
ישראל של ממשלת נתניהו אינה מאמינה בשוויון. היא מאמינה במתן זכויות יתר ליהודים, בעיקר ליהודים דתיים. אין מדובר רק בחוק הלאום. מדובר בהררי הקצאות שאינן זמינות ללא יהודים—הקצאות ענק לחרדים, למתנחלים, למורשת היהודית שיש לה אלף פרצופים ואלף זרועות וכולם ימין. מדובר בהעדפה ברורה ליוצאי צבא ולאלה שתורתם אומנותם, מדובר בתקציב בהעדפת הביטחון האישי היהודי על פני הביטחון האישי הערבי (די להסתכל באסון החברתי שאת קורבנותיו בחברה הערבית אנחנו מונים יום יום כדי לראות את ההבדל בערך חיי אדם). במדינת ישראל יש קבוצות שיש להן חובות ויש קבוצות שיש להן זכויות. עד עכשיו היה ביטוי תקציבי מסוים להבדל בין הנושאים בנטל למסרבים לשאת בו. התקציב הנוכחי משתדל למחוק את ההבדלים הללו. אין סיבה לשאת בנטל (לא רק בשירות צבאי, אלא בעיקר בעבודה ובקבלת אחריות כלכלית של הורים על משקי הבית שהם מנהלים).

על פי התקציב שעבר זה עתה, מדינת ישראל אינה מאמינה בעתיד משותף. התקציב הנוכחי הוא תקציב
התאבדותי מבחינת עתידה של ישראל. הוא מבטיח שנתח האוכלוסייה המוסלל לתלות כלכלית
ולאנטי-סולידריות חברתית ילך ויגדל. הוא תקציב שאינו מבטא שום תחושה של אחריות. הוא מבזבז את משאביה של המדינה כדי לספק את צרכיהם המגזריים של בעלי בריתו הפוליטיים של ראש הממשלה: כסף להתנחלויות, כסף לחינוך החרדי העצמאי (כלומר הלא מפוקח), כסף לבני חסותם של הפוליטיקאים המשמשים כלהקת המעודדות של נתניהו. דמוקרטיה פירושה שוויון, דמוקרטיה
פירושה סולידריות, דמוקרטיה פירושה שקיפות. בתקציב הזה אין ביטוי לאף אחד מן הערכים הללו. אם
אתם נזקקים לראיות נוספות, הביטו במינויים הממשלתיים, הקשיבו להצהרות חברי הממשלה
והקואליציה, הביטו בהוראות החדשות לצבא ולמשטרה.

אם זה כל כך ברור למה אני כותב את הדברים הללו? כי מה שברור לכל בר דעת פחות ברור לנושאים ונותנים בבית הנשיא מטעם האופוזיציה. בעוד הם מכלים את זמנם בדיוני סרק על יועצים משפטיים (סרק, כי רק פתי גמור יאמין שהפעם, דווקא הפעם, יחרוג נתניהו מהרגלו להפר כל הבטחה וכל סיכום), השיירה הגדולה של חקיקה קוטלת-דמוקרטיה חולפת מתחת לחלון. חוק התקציב הרסני לאין ערוך מחוקיה של ההפיכה המשפטית. הוא מניח את היסודות להקמתה של ישראל החדשה.

החוקים הנוגעים לשיפוט נועדו להקל על התהליך, אבל אפשר בהחלט לחנוק את הדמוקרטיה הישראלית עם וועדה לבחירת שופטים בנוסח הקיים. חלק גדול מן החניקה כבר נעשה תחת איילת שקד ללא שום צורך בהפיכה משפטית רשמית. בניגוד לתדמיתו האקטיביסטית, בית המשפט הישראלי הסתפק בהערות שוליים. בעניינים המהותיים עושה ראש ממשלת ישראל כטוב בעיניו.

ועכשיו עושה נתניהו כטוב בעיניו. טוב בעיניו להרוס את הדמוקרטיה. אם יש לקח שצריך היה ללמוד
מן המחאה החברתית של 2011, הרי זה שוועדות שממנה נתניהו הן וועדות קבורה. מטרתן היא
להרגיע את הרוחות, לצנן את הלהבות ולמרוח בשכבת טיח עבה את המציאות. זה תקף גם לשיחות
בבית הנשיא. כדי לזרוק את החקיקה השערורייתית של ההפיכה המשפטית לפח לא צריך חודשים.
חודשים צריך כדי להמאיס את המחאה על המוחים ולגרום להם להתרגל לסדר החדש. ההתרגלות
הזאת משככת את הזעם ואת החרדה שהתניעו את המחאה מלכתחילה. ללא זעם וחרדה המחאה
היא עקרה.

זה כבר קורה. בעודנו מתכוננים להכרזה על כישלון השיחות או להכרזה על הוזלת איזה קוטג', ממשיכה ההפיכה השילטונית לקרום עור וגידים מתחת לאפנו.

הפסיקו את הפארסה בבית הנשיא. צאו עם ההמונים לרחובות; תנו להם יעדים והנהגה. תנו להם קול. השיירה עוברת ומאחוריה אדמה חרוכה.