במאמר בניו יורק טיימס, תומאס פרידמן מציע לנו להימנע מכניסה קרקעית. הוא מציע לנו לחפש "אמצעים כירורגיים לחיסול או לתפיסה של הנהגת חמאס ובד בבד לנסות לארגן החזרה של כ200 בני ערובה ישראלים ואחרים שבידי חמאס".
הצעדים הללו, שישראל כבר ניסתה בחוסר הצלחה אינספור פעמים בעבר, ימנעו לדעתו "טראומה נוספת לחברה בישראל כמו גם לאוכלוסייה הפלסטינית האזרחית בעזה".
במילים אחרות פרידמן מציע לנו לא להילחם. מלחמה גורמת טראומות. פרידמן מציע לראות בחצייה הנוראה של כל קו אדום פוליטי, אזרחי, אנושי, על ידי החמאס, עוד סבב. תתאפקו, הוא מציע, תבצעו פה ושם סיכול ממוקד, תעניקו לחמאס עוד ניצחון–כל זה ימנע טראומות.
הבעיה, מר פרידמן, היא הטראומה שכבר התחוללה. מניו יורק קשה לחוש בה, אבל פה היא מורגשת היטב. אפשר לחוש בה בבתים, בכיכרות, בשיח הציבורי. הכי היא מורגשת בבתי הקברות. טראומה. כי ישנם רגעים שבהם הכוח הוא האופציה היחידה מבחינה מוסרית, אנושית ופוליטית. אנחנו חיים ברגע כזה.
ב"מנהטן" של וודי אלן הגיבור מגיב על הטענה שהנאצים שצעדו בעיר "חטפו חזק" באמצעות מאמר חריף בניו יורק טיימס.
Well, a satirical piece in the Times is one thing, but bricks and baseball bats really get right to the point.
לחמאס אין שום בעיה להשתמש בכוח. הוא השתמש בו בצורה הנוראה ביותר שאפשר להעלות על הדעת. צריך לבער את הרע מקרבנו, גם אם נשלם מחיר. זאת לא רק אמירה עקרונית, זאת הבנה שלפעמים צריך לפעול, למעננו ולמען הדורות הבאים.
הבלוג של אביעד קליינברג 
לא בטוח אם בכוונה, אבל אלן מהדהד סיפור היסטורי מפתיע על יוזמה של מלחמה בפעילים פרו-נאצים שפעלו ללא הפרעה בארה"ב של שנות ה-30, דווקא ע"י… גנגסטרים ואנשי עולם-תחתון יהודים. במקרה נתקלתי השבוע בסיפור המרתק:
https://www.zman.co.il/322017/popup/
אהבתיאהבתי
תודה. בינגו.
אהבתיאהבתי
אין לי בעיה עם שימוש בכוח אבל הייתי מעדיף קצת מוח בנוסף. הרי החמאס לקח בחשבון שישראל תיכנס לרצועה. סביר להניח שהם מכינים לנו מלכודת שם. למה לפעול לפי התסריט שהם כותבים? הנה הצעה ששמעתי מאיש ימין:
את החמאס ילדים הרוגים פלסטינים לא מעניינים יותר מדי וגם לא נזק למבנים. אבל מה שכואב להם באמת הוא פגיעה באדמה. רצועת עזה היא ברוחב 7-12 קילומטר? יופי, עכשיו איבדתם קילומטר אחד (או יותר) שלא יחזור אליכם. מזיזים את הגבול מערבה (בלי להקים ישובים חוו"ח) וזה יכאב להם הרבה יותר מכל תקיפה קרקעית.
אהבתיאהבתי
אתה יודע מה יהיה מחיר ביעור החמאס? אתה יודע אם זה אפשרי לבער את החמאס ואיך? אתה יודע שמה שיבוא אחריו יהיה פחות דאעשי? אלו לא שאלות רטוריות, אתה הרי היסטוריון, אז ידע לא חסר לך. עוד לא יצא לי לראות טקסט שמשרטט תסריט סביר לביעור החמאס.
בעת הזו, יש חשיבות רבה להיסטוריונים שיתנו פרספקטיבה היסטורית על מצב הנוכחי. הרי היו מאות קונפליקטים בין קבוצות חברתיות בעבר, ורצחנות החמאס לא בהכרח גדולה מהרצחנות בעבר (זכור לי הטרור לשחרור אלג'יר והתגובה האלימה של צבא צרפת, ההשמדה המוחלטת שהמונגולים נקטו בה בד"כ, פרקטיקות אלימות של הצבא הבריטי והגרמני בשלהי המאה ה-19 תחילת המאה ה-20, צליבה מידי הרומאים, הנסיון של הסינים לפתור את בעיית הטרור האיסלאמי אצלם, הפעולות של הרוסים למיגור הטרור הצ'צ'ני, הפעולות של הטורקים לביעור הטרור הכורדי). אין כתבים של היסטוריונים שיכולים לתת לנו פרספקטיבה על הסכסוך הנוכחי?
אהבתיאהבתי
אין זבנג וגמרנו. יהיה ניקוי ראשוני ולאחריו ניקוי מתמשך. אני מניח שהרצועה תחולק לחלקים שיוקפו בצבא ישראלי. תהיינה כניסות תכופות וידיים בשטח. הנחנו לחמאס מידה גדולה של אוטונומיה זה חייב להיפסק. לכן לא יהיה דאעש ואני יהיה חמאס בשלטון.
אהבתיאהבתי
שלום,
קראתי עכשיו את המכתב הפתוח בעיתון El Pais עליו אתה חתום. אנא שים לב שצירוף המילים Israel-Palestine כפי שמופיע מספר פעמים במכתב הוא האופן שבו השמאל הרדיקלי ששולל את זכותה של מדינת ישראל להתקיים קורא כך לישראל. מילים אחרות זה בעצם מתאר מדינה דו לאומית. לא בטוחה אם זו טעות או ביד מכוון.
אהבתיאהבתי
לא הייתי מספיק רגיש לזה
הנחתי שהכוונה היא שישראלים ופלסטינים במרחב (ישראל, הרשות ועזה).
אהבתיאהבתי
כל מילה בסלע
אהבתיאהבתי