הקואליציה כמחלה אוטואימונית

מירי רגב היא דג מלוח כחול. זה לא שהאישה המושחתת הזאת לא צריכה לעוף מחיינו. היא צריכה. אלא שמירי רגב היא אלמנט זניח במנגנון ההשמדה העצמית שמפעיל נתניהו. היא בת החלפה. כשהיא תלך יבואו אלף מועמדים שישמחו להיכנס לנעליה. ההשחתה הביביסטית היא לא רק בעשייה (כן חוקית או לא חוקית, כן לטובת הכלל או לא). ביבי השחית את הכדוריות הלבנות, את המנגנון שנועד להגן עלינו מזיהום. הוא הצליח לגרום לאנשים שפויים לכאורה לחשוב שמערכת ההפעלה היא תקינה ושהבעיה היא רק שיש בה באגים. כשיסולקו הבאגים, נחזור לתפקד. 

לא זה המצב. המדינה הביביסטית לא רק מושחתת, היא מנגנון לפירוק היכולת להבחין בין טוב לרע (גנבים יכולים לדעת שהם גנבים, שטופי מוח בטוחים שהם אנשי מוסר) ולשיתוק ההתנגדות. העקרונות הבסיסיים של קיום משותף "נורמלי"– שפה חברתית משותפת, אמון, איגום משאבים, ערכים משותפים, אחריות הדדית–התרסקו. המדינה של ביבי היא חברה שערכיה הם העדר סולידריות, כפיות טובה, אנוכיות ונצלנות. במילים אחרות, זוהי גישה לעולם המבטאת כשל אמפתי חמור. האמפתיה– הבנת האחר, הפעילות למען הכלל, החמלה–נרצחה במדינת ביבי-בן גביר, גפני. ויחד אתה נרצחה היכולת לראות במציאות את המצע המשותף שלאורו ובתוכו צריך לפעול. כיוון שהמציאות אינה פטריוטית (כלומר אינה ביביסטית), אין מציאות. המציאות היא קונספירציה של השמאל.  יש להשליך אותה לערימת הזבל.

התפיסות הללו הופנמו בצורה עמוקה ביותר בחברה–במידה לא מבוטלת גם על ידי מתנגדי נתניהו. קחו למשל את תפיסת האחדות. תפיסת האחדות של נתניהו מבוססת על כך שרק מתנגדיו נדרשים לוותר על נכסיהם  הערכיים למענה. נסו לחשוב על משהו שתפיסת האחדות דורשת מן המחנה התומך בביבי. הצלחתם? לא? אני לא מופתע. הייתם מצפים שמתנגדי ביבי יתקוממו כנגד המניפולציה הזאת. הם לא. עוד דוגמא? ממלכתיות. בעולם הביביסטי הממלכתיות היא תביעה ממתנגדי המנהיג היקר להגן עליו מפני ביקורת חיצונית תוך ויתור על ערכיהם. אם מישהו בעולם מבקר את ביבי, הוא מוגדר מיד כמי שמבקר את ישראל (המדינה זה ביבי).  הייתם מצפים אפוא שמחנה הלא-ביבי יסרב לשתף פעולה. טעות. התפיסה ההיסטרית/ פרנואידית שנועדה לקדם את ענייני קואליציית הפושע מקיסריה הופנמה. כל מי שמבקר את ביבי הוא אנטישמי. כלומר אנחנו. כל מי שמבקש לעצור את תהליך ההדרדרות המואץ שהוא מוביל בזמן שהתהליך מתרחש הוא לא פטריוט. הזמן לעצור את תהליך ההדרדרות יהיה אחרי שזה יגיע לכלל מיצוי, כלומר כאשר לא תישאר פה אבן על אבן.

אז מה לעשות? אני חושש שאין לי הרבה אופטימיות להציע. המצב בכי רע. העניין הוא שבני אדם מוסריים אינם יכולים להרים ידיים כאשר המצב רע. יהיו אשר יהיו סיכויי ההצלחה, המאבק חייב להימשך והוא חייב להימשך תוך הבנה שחלק עצום מן המאמץ החברתי תרבותי בישראל מוקדש היום להפיכת המאבק ללא לגיטימי. לא בטוח שאנחנו חזקים מספיק כדי לנצח; בטוח שאנחנו יותר חזקים ממה שאנחנו חושבים.