שבע ברכות לימים אלה

דברים מטקס הענקת תארים במרכז האקדמי רופין, 9 ביולי 2024

טקס הענקת התארים הוא הזדמנות אחרונה שלנו לראות את בוגרינו יחד. זוהי הזדמנות בשבילי לומר להם מילות פרידה. בחלוף השנים נאמתי לא מעט נאומים באירועים מעין אלה. הסבתי את תשומת לב הנוכחים לכך שזהו טקס מעבר מן העולם של כיתות לימוד, שיעורים ובחינות לעולם המעשה, שבו יצטרכו ליישם את מה שלמדו. דיברתי על תפיסת העולם שלנו ועל האתגרים שלכם. זה קצת נשמע כמו הרצאה, אני יודע. זוכרים את המשפט, "למי שמסתובב עם פטיש כל הבעיות מתחילות להיראות לו כמו מסמר"? אז למרצים יש נטייה להפוך את הכל להרצאה. אבל השנה עברנו חוויות קשות כל כך, נחשפנו לכל כך הרבה סבל ומצוקה, שאני רוצה פחות להרצות ויותר לברך אתכם, לתת לכם איחולים טובים שתיקחו אתכם לדרך. במסורת היהודית יש חשיבות סמלית למספר שבע. הנה אפוא שבע ברכותיי.

ברכה ראשונה: הלוואי שתצליחו לא לשכוח גם את הענייניים הפחות-שימושיים—לפחות לכאורה פחות שימושיים—שלמדתם פה. חלק מן הדברים שלימדנו אתכם ישמשו אתכם מן היום הראשון כדי להצליח בעבודה, כדי להתקדם ולהתפרנס. חלקים אחרים יראו לכם פחות שימושיים ואתם תטו לשים אותם בעליית הגג המנטלית שלכם ואז לשכוח מהם. אני רוצה לומר לכם שאנחנו חשבנו לא מעט על מה שלימדנו אתכם. לימדנו אתכם לא רק איך לכתוב קוד ואיך להכניס עירוי. לימדנו אתכם איך להבין חברה, איך לשאול שאלות לא בנליות ואיך לעשות חיבורים לא צפויים. הדברים הלא-שימושיים-לכאורה האלה נועדו להרחיב את אופקיכם ולתת לכם מפתחות לדלתות שאולי לא תרצו לפתוח מיד. הדלתות הללו מחכות לכם והמפתחות, אם לא תאבדו אותם, מצויים בכיסכם.

ברכה שנייה: הלוואי שתדעו לשמור על חברויות שיצרתם במהלך הלימודים שלכם ברופין. החיים יסחפו אתכם למהר ולהחליף את מה שיש לכם במודלים חדשים. אבל תנו דעתכם לכך שהתקופה שביליתם כאן היא כנראה אחת מן האחרונות, אם לא האחרונה, שבהן תקדישו מאמץ ממושך וממוקד לרכישת השכלה. זה לא הכל. ספק גדול אם יצא לכם בעתיד לבלות כל כך הרבה זמן עם מגוון רחב כל כך של אנשים ממקומות שונים ומעולמות שונים, לחלוק עם אנשים שונים-כל-כך מכם חוויות ומטרות. הרשו לי לומר לכם שמגוון הוא עושר. חוויתם יחד עם עמיתיכם ועמיתותיכם חוויה משותפת של בנייה וצמיחה. זה דבר נפלא. אל תוותרו עליהם.

ברכה שלישית: הלוואי שתדעו להעריך את השוויוניות ואת הסולידריות שחוויתם במקום הזה. כאן לא משנה מאין באתם ומה עשו הוריכם; לא משנה מה הדת שלכם, מה המין שלכם וכמה כסף מרוויחים הוריכם—ברופין עשינו מאמץ גדול לתת לכל אחד ואחת מכם את התחושה שלחייו ולצרכיו יש ערך, שתחרות אין פירושה מחיקת האחר, אלא שיתוף פעולה אתו או אתה. ראיתם את אנשי הסגל המנהלי והאקדמי של המקום הזה מתגייסים גם בשעות הקשות וגם בקלות כדי לחזק אתכם, כדי לעזור לכם להצליח. הם עשו זאת מבלי שתהיה לדבר השפעה על משכורתם או על רמת חייהם. הם נתנו לכם, כי הם מאמינים בכם והם מאמינים בערכי השוויון והסולידריות. אני מברך אתכם שתדבקו בערכים האלה גם אתם.

ברכה רביעית: הלוואי שתדעו לעמוד על זכויותיכם, גם כאשר אחרים ינסו להוליך אתכם שולל. הלוואי שתדעו להשקיע את האנרגיה שאתם משקיעים במלחמה על כל נקודה בציון שלכם כדי להילחם למען זכויותיכם ולמען זכויות זולתכם. הלוואי שתזכרו שגם זכויות יתר המוענקות לכם מפרות את האיזון העדין המחזיק חברה צודקת. אנחנו ניסינו ללמד אתכם לחשוב בצורה רציונלית, לבחון טענות בעיניים פקוחות, לפקפק בהבטחות חסרות שחר. עשו שימוש ביכולות הללו ובידע הזה. שימרו על ערכיכם ובעיקר שימרו על החירות בשבע עיניים ובאלף ידיים. כי כשאין שוויון אין חופש—אין חופש לבטא את עמדותיכם, להגן על זכויותיכם ולהחליף מנהיגים שכשלו. בהתחלה הוויתור הזה נראה חסר משמעות. יש לכאורה צרכים דחופים יותר. בטווח הארוך אובדן החופש הוא תמיד סיוט.

ברכה חמישית: הלוואי שתחיו בארץ שחיה בשלום. בישראל, המילה "שלום" התרוקנה מתוכן בשנים האחרונות. השלום נתפס כמשהו נאיבי, כאגדת ילדים שאינה ניתנת להגשמה. אני לא רוצה לומר לכם איך עושים שלום ועם מי. אני רוצה לומר לכם שלאבד את האמונה ששלום—מבפנים ומבחוץ—אפשרי, זה כמו לאבד את האמונה שאהבה היא אפשרית. כשלא מאמינים זה לא קורה. כולנו ראינו כמה נוראה היא המלחמה. אני מסרב לוותר על החלום. אני רוצה לקוות, בשבילכם, שבעתיד הלא רחוק נחייה בשלום, שלא נחשוש מאנשים שדעתם שונה מדעתנו, שלא נכלה את כוחותינו בשנאה—כי השנאה, טבעית ככל שתהיה—דורשת כוחות שאתם צריכים אותם בשביל לאהוב, בשביל לבנות ולנטוע. אני מאחל לכם שלא תצטרכו לעולם לקבור אהובים שמתו טרם זמנם. אני מאחל לכם חיים ללא פחד. אני מאחל לכם שלום.

ברכה שישית: הלוואי שתזכו לחיות תחת הנהגה שתאמינו בה ותבטחו בה—בכל מקום: במקום העבודה, בחיים הציבוריים ובחיים הפוליטיים. הלוואי שתתגאו במנהיגים ובמנהיגות שלכם. כמו השלום, זה אולי נראה לכם בלתי אפשרי, לא מציאותי, נאיבי. זה לא. זה תלוי לא מעט בכם. הלוואי שתאמרו לעצמכם: אשרי העם שאלה מנהיגיו. הלוואי שאתם תהיו חלק מן ההנהגה העתידית שלנו. הלוואי שתהיו המנהיגים שהייתם מאחלים לעצמכם.

ברכה שביעית: הלוואי שתדעו לשמור על עצמכם. זה נראה מובן מאליו. זה לא. אנשים צעירים מזלזלים באוצרות שהוריהם, חבריהם ונסיבות חייהם נתנו הם. כל אחד מכם קיבל מן החיים נכסים יקרים. שימרו עליהם. שימרו על עצמכם. שימרו נפשכם.

הנה, לסיום, דברי ברכה עתיקים שאני רוצה לחלוק אתכם: כִּֽי תַעֲבֹ֤ר בַּמַּ֙יִם֙, אִתְּךָ אָ֔נִי וּבַנְּהָר֖וֹת לֹ֣א יִשְׁטְפ֑וּךָ. כִּֽי תֵלֵ֤ךְ בְּמוֹ אֵשׁ֙, לֹ֣א תִכָּוֶ֔ה וְלֶהָבָ֖ה לֹ֥א תִבְעַר בָּֽךְ…יוֹמָ֗ם הַשֶּׁ֥מֶשׁ לֹֽא יַכֶּ֗כָּה וְיָרֵ֥חַ בַּלָּֽיְלָה.

בכל אשר תלכו, עשו חייל.