איך המציאו את הפוליגרף בימי הביניים (ראו תמונה)

חה"כ דודי אמסלם מבקש לחוקק חוק שיחייב בדיקת פוליגרף לכ1600 קציני החקירות במשטרה. ההצעה הזאת התחילה כנראה ביוזמת השר גלעד ארדן והמפכ"ל רוני אלשייך לקיים בדיקה בפוליגרף לקבוצה קטנה בהרבה–קצינים האמורים לקבל דרגת ניצב. ההצעה עוררה דיון סוער בכנסת, בעיקר בשל ההרחבה שמבקש אמסלם. אלא שהבעיה העיקרית עם "מכונת האמת", כפי שמכונה הפוליגרף, היא שלמרות החוטים והאלקטרודות המקנים למכשיר הילה אובייקטיביות, מדובר במשהו הדומה יותר לאורקל או למבחן רורשך מאשר לבדיקה מדעית אובייקטיבית. המכשיר אינו מגלה אמת ושקר, אלא תגובות פיזיולוגיות לשאלות החוקר. כל השאר עניין של פרשנות. הבדיקה אינה שונה במהותה מ"גלאיי אמת" מסורתיים דוגמת מבחן הסכין המלובן: הנאשם נדרש להעביר סכין מלובן על לשונו. ההנחה היא שמי שמודע לאשמתו יסבול מיובש בפיו והסכין יידבק ללשון. חפים מפשע יריירו כרגיל והסכין לא יידבק. זה נשמע הגיוני. וזה עובד? בפועל זה לפעמים עובד ולפעמים לא. שקרנים טובים, פנטזיונרים המאמינים בשקרים של עצמם, או סתם נבדקים קרי רוח עוברים בהצלחה את הבדיקה; נבדקים לחוצים נכשלים בו לא פעם על אף שלא עברו את העבירה שבה נחשדו. במקרים שבהם האמת ידועה, ולא תמיד זהו המצב, אחוזי ההצלחה של המכשיר בעיתיים. שולי הטעות של המכשיר, גם לדעת תומכיו, יכולים להגיע ל20%. אלה שולי טעות עצומים—באחד מחמישה מקרים, יכריז גלאי האמת על אשם שהוא זכאי ועל זכאי שהוא אשם. אתם לא צריכים להאמין לי בעניין הזה. החוק הישראלי קובע שאין לבדיקה בפוליגרף תוקף בבתי הדין וכי אין לראות בסירוב לעבור את הבדיקה ראייה לאשמת הנאשם. במשפט האזרחי יכולים הצדדים לקבל את תוצאות הבדיקה כמעין בוררות המקובלת על שניהם, בוררות שאין לה תוקף ראייתי. קבלת המבחן אינה מעידה על חפות או אשמה. היא מבטאת את נכונות הצדדים להגיע לפשרה. באותה מידה יכלו להגיע לפשרה באמצעות הטלת מטבע.

אם גלאי האמת אינו באמת מגלה אמת, או לכל הפחות אם בתי הדין אינם רואים בו אמצעי תקף לגילויה, מדוע יש לו המעמד התרבותי-תקשורתי שלו זכה? מדוע שר ומפכ"ל וחבר כנסת רוצים להפוך אותו לחובה? שאלה טובה. נראה שיש לפנינו אחד מאותם מקרים רבים שבהם אם השאלה חשובה מספיק, ייתפסו האמצעים להשיב עליה כמספקים, בין אם יש לכך בסיס סביר ובין אם לאו. כולנו היינו רוצים להאמין, שבהיעדר ראיות מספיקות, אפשר תמיד לשלוף איזה גלאי אמת שיוציא אותנו מן המבוי הסתום. היינו מעדיפים ראיות, אבל בלית ברירה נסתפק בפסאודו-ראיות. העובדה שהאמצעי לגילוי האמת נכשל שוב ושוב אינה חשובה. ספק-אמת טובה מאי וודאות. הפוליגרף אינו שונה מן ה"מסות" של ימה"ב. בעיקרון העדיפו גם בתי הדין הימיביניימים להסתמך על ראיות, אבל לעתים לא היו כאלה בנמצא. בסיטואציות כאלה יכול היה בית הדין לפנות לגלאי אמת—למסת המים הקרים, למסת מים החמים ולמסת הברזל המלובן. במסת המים הקרים הושלך הנאשם למים מבורכים. אם שקע הוא חף מפשע (המים קיבלו אותו לחיקם), אם צף הוא אשם (המים דחו אותו). במסות המים החמים והברזל המלובן נדרש הנאשם לגרום לעצמו כוויה (במים רותחים או בברזל מלובן). אם החלים הפצע במהירות, הוכרז הנאשם כחף מפשע. אם לא החלים מהר, הוכרז כאשם. להלכה היו המסות עניין אובייקטיבי שבא להחליף את אי הודאות המטרידה. למעשה הותירו המסות לא מעט סימני שאלה. בהינתן שבני אדם צפים בגלל חוקי הפיסיקה, השאלה שנשאלה היא כמה צף? ולמה הכוונה ב"החלים במהירות"? כמה מהר? בעיה. במאה השלוש עשרה הכריזה הכנסייה הקתולית שכל המסות בטלות. אין לכם ראיות? תלמדו לחיות עם אי וודאות. עצה טובה.

התפרסם בידיעות אחרונות 17.5.17

6 replies »

  1. אני קורא בהנאה את הטור בידיעות, ולרוב מסכים עם דעותיך, אבל כאן, אני חייב לציין, משהו השתבש. ראשית- הקביעה כי המכשיר מדייק ב-80% , אינה מתיישבת עם השוואתו להטלת מטבע, לפחות מבחינה מתימטית-סטטיסטית. שנית- המכשיר אכן אינו יכול לשמש לגילוי האמת (בזאת אני מסכים איתך) וגם אינו משמש למטרה זו, אלא למטרת גילוי "חשד"- אותה השערה כי משהו אינו כשורה, ונדרשות בדיקות נוספות על מנת לאשש את החשד או להפריכו. כאשר מדובר בחשדות חמורים, אשר השלכותיהן, ככל שיאומתו, עלולות להיות קשות, עושים שימוש בפוליגראף, ובהצלחה. לטעמי- שימוש זהיר מדי ומבלי שנשקלים יתרונותיו על חסרונותיו. ההצעה לערוך בדיקות למספר גדול של שוטרים בתפקידים רגישים, היא לא רק הצעה ברוכה, אלא לטעמי רק ההתחלה. יש לערוך בדיקות תקופתיות גם לשופטים, אנשי רשות המיסים, ראשי רשויות מקומיות ותפקידי מפתח ברשויות הללו, רגולטורים ופקידי ממשלה בכירים, וזאת כדי להילחם בסרטן הזה שפשה בקירבנו והקרוי שחיתות. גם ברפואה (אני רופא ומשפטן) מקובלות בדיקות אשר על אף דיוקן (שלעיתים קטן מזה של הפולגראף) די בהן כדי לעורר חשד ולבצע בדיקות מעמיקות יותר, ומדובר לפעמים בהצלת חיים.

    אהבתי

    • תודה. א. לא טענתי שאחוזי ההצלחה זהים, אלא ששולי הטעות גדולים מידי. זה גרוע יותר בפוליגרף כי עם הדרכה נכונה אפשר להקטין משמעותית את סיכויי ״הגילוי״. ב. אני בעד לבדוק, אבל בדיקות תקפות. יש עוד דרכים ל״גילוי חשד״–הלשנות אנונימיות למשל. אני לא חושב שאנחנו רוצים ללכת לשם.

      Liked by 1 person

      • אני לא טוען כי הפולגראף הינו כלי מושלם, ואגב- להלשנות אנונימיות חסרונות גדולים אף יותר. אני טוען כי אנו נמצאים במלחמה כנגד שחיתות שכמוהו כסרטן, ויש להתאים את האמצעי, על כל חסרונותיו, למטרה. העובדה היא שארגוני ביון בכל העולם עושים שימוש בבדיקות תקופתיות ואיני סבור שהם אינם מכירים את חסרונותיהן.

        אהבתי

  2. הפוליגראף הינו מכשיר אך ורק מכשיר אשר תלוי תלות מירבית בשואלים והנשאלים.
    נכון שיש נשאלים מתוחכמים שיכולים ומסוגלים לעקוף כל שאלה מבלי להניד עפעף. אבל כאשר השואל ליתר דיוק המתחקר מותאם לנחקר (חשוב מאוד!) הרי שהבדיקה עשויה להיות אמינה.
    אזרחים רבים במדינה נחשפים לפוליגרף ואין בכך כל רע גם אם הבדיקה ברת חסרונות רבים (צינעת הפרט או בעייתיות משפטית) היא עדיין אחד הכלים לבדיקת מהימנות. מה גם שהיא מעידה על שני דברים : אמת או שקר.
    לגבי סוגיות כבדות משקל שלגביהן יש צורך בברור מעמיק קיימות דרכים נוספות.
    תודה לאל שאנחנו לא זקוקים לשיטות ימי הביניים יש שיטות הרבה יותר מתוחכמות והפוליגרף אינו הגרוע מכולן.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s