עזרת נשים? תודה על העזרה אבל לא תודה

מדרון חלקלק—הנה עוד דוגמא. משרד המדע מקדם פרוייקט חונכות לתלמידי תיכון המעוניינים לכתוב עבודת גמר במדעים. בתיאוריה טוב ויפה. אלא שבסעיף הביצוע נאמר שחניכת חונכות תתבצע רק על ידי סטודנטיות חונכות ולא על ידי סטודנטים חונכים. ההסבר הרשמי לא היה המדרון—הפרדה דתית בין המינים בשם הצניעות–אבל הוא בהחלט חלקלק. משרד המדע, על פי הודעתו, מעוניין מתברר לעודד העצמה נשית. "קיימת חשיבות רבה להימצאותן של חונכות במפגש עם החניכות המשמשות עבורן מודל לחיקוי". הרי לכם separate but equal בכל הדר צביעותו. אם ראוי לתת העדפה לסטודנטיות חונכות על פני סטודנטים חונכים, יש להפנותן לשני המינים. אחרי הכל, תלמידים צריכים לראות נשים בעמדות של סמכות לא פחות, ואולי יותר, מתלמידות. אבל לא זה מה שעשו במשרד. בסיטואציה שבה קשה לתלמידים גם כך למצוא חונך או חונכת ראויים (עבודת החניכה גוזלת זמן והיא יותר התנדבות מפרס) , הוטלה על התלמידות מגבלה נוספת. הן תוכלנה מעתה לכתוב עבודת גמר רק אם תימצא להן חונכת. שימו לב שהמגבלה הזאת לא חלה על תלמידים. אלה יכולים, כבעבר, למצוא להם חונכים ללא הגבלת מין.

למה באמת הכריז משרד המדע על ההגבלה הזאת לנשים בלבד? ובכן, המדרון החלקלק. המשרד הרי יושב בתוך עמו, וליתר בדיוק בתוך קואליציתו. תפיסת העולם של השותפים הקואליציוניים היא שמידת הצניעות דורשת הדרת נשים ברמות שונות. ההדרה הזאת, נאמר לנו, אינה נובעת מבוז לנשים חלילה, אלא מתוך כבוד עצום ורב להן דווקא–ובלבד שיימצאו במקום הראוי להן, כלומר בבית. על פי תפיסת העולם הלא-הדרתית (זאת לא הדרה; זה כבוד לנשים ולערכי מסורת ישראל), האוניברסיטאות צריכות להניח לתלמידים חרדיים ללמוד תורה רק מפי מרצים ולא מפי מרצות. חיילים לא אמורים למצוא את עצמם בסיטואציות שבהן חיילות פועלות לצידם או מעליהם, שלא כנותנות שירותים; בסיטואציות חברתיות שונות ראוי להשתיק נשים או להחביאן כדי להגן על כבודן וכדי להגן על הגברים מפגיעתן הרעה. שימו לב שבכל הסיטואציות הללו תמיד הנשים הן שנדרשות לשלם את מחיר הרגישות הגברית המופלגת. מבחינת גדולי הדור הבאים והולכים אישה היא תמיד מפתה. כל חלק מגופה, קולה, שערה, עצם נוכחותה מהווים פיתוי עצום. לכאורה אפשר היה לדרוש מן הגברים לגבור על יצרם ולהתאפק, אבל זה כנראה קשה מידי.

הצד השני של דימוי האישה כמפתה מסוכנת הוא דימוייה כמפותה פותה. נשים מייצרות פיתוי בלתי אפשרי ואז נופלות קורבן לתאווה הגברית שהן עצמן מעוררות. אין טעם בקביעת כללים ואין טעם בחינוך. בוודאי אי אפשר לסמוך נשים צעירות שתוכלנה להגן על עצמן (על גברים צעירים, אפשר, מתברר). הדרך היחידה להגן על הנשים היא באמצעות הפרדתן מן הגברים. בעזרת-הנשים הוירטואלית שניצור למענן יהיו הכל בטוחים מפני התשוקה המסוכנת שמעורר כל מפגש בין המינים.

צורת החשיבה הפטרנליסטית הזאת מתחזה לא פעם לפעילות למען הנשים. כך במקרה שלפנינו. מקבלי ההחלטות אינם יכולים לשאת את הרעיון שבני האדם הם שווים וכי צריך ליצור מרחבים שבהם ירגישו כל בני האדם, מכל המינים הסוגים בנוח. הם מעדיפים להחליט שבני אדם אינם שווים ולפעול "לטובתם" מתוך הכרה לכאורה בהבדל. איכשהו בעזרת הנשים התנאים תמיד קצת פחות טובים והאופציות קצת פחות גדולות. לפעמים צריך לומר לכל שוחרי הטובה הללו—תנוחו. רוצים לעזור? עזרו במקומות הנכונים: איסרו על אפלייה; הענישו בחומרה כל מעשה של הדרה; הענישו בחומרה מי שפוגע בנשים (ובגברים) תוך ניצול כוחו לרעה. אל תדחקו אותנו "לטובתנו". בלי טובות.

התפרסם בידיעות אחרונות 3.1.18