היושבת בגנים

מחקר חדש שהתפרסם בכתב העת "Science" מגלה שהורים משפיעים על ילדיהם לא רק בהעברת הגנים שלהם, אלא גם באמצעות יצירת "סביבה". במילים אחרות, הילדים מושפעים גם מן ההקשר שבו הם חיים ובמיוחד מן הסביבה שיצרו עבורם הוריהם. לכאורה מדובר בהודאה של המדענים כי בוויכוח העתיק בין טבע לסביבה (nature and nurture), אי אפשר להתעלם מן ההשפעה הגדולה שיש לסביבה (כל מה שאינו מצוי בגנים) על גורלנו. אלא שאנשי מדעי הטבע, כדרכם, אינם אוהבים מושגים מעורפלים כמו "תרבות", "חינוך" ו"סביבה רגשית". הם חשים צורך לתרגם אותם למונחים גנטים. הפתרון הוא להצביע על כך שגם להורים יש גנים והתנהגותם כלפי ילדיהם היא אפוא תוצאה של גנים אלה. לגנים של ההורים יש השפעה על הסביבה שבה הילדים גדלים וכך הם משפיעים, בעקיפין (כלומר לא באמצעות ההעברה הישירה של מטען גנטי לילדים), על סיכויי ההצלחה שלהם.

למה זה חשוב? זה חשוב משום שיש כאן הכרה נוספת בכך שמערכות בעולם אינן פועלות בקווים ישרים. להקשרים-סביבה יש השפעה עצומה. התובנה הזאת באה לידי ביטוי באין סוף זירות הגותיות: השאלה, יאמרו לנו הפיזיקאים, אם מדובר בגל או בחלקיק, תלויה בצופה. השאלה מה משמעותה של מילה מסויימת, יאמרו לנו הבלשנים, תלויה בהקשר הלשוני שבו היא נאמרת. השאלה אם פלוני צדיק או רשע, יאמרו הסוציולוגים, תלויה בדרך שבה חברה מגדירה צדקה ורשעות. כל זה אינו אומר שהכל אפשרי. האור יכול להיות גל או חלקיק, אבל לא מכונית מירוץ. ילד שהמטען הגנטי שהורישו לו הוריו הופך אותו לכבד תנועה לא יהיה אצן אולימפי, גם אם יזכה בסביבה תומכת מאד. סביר להניח שאדם שמעשיו אינם תואמים שום מערכת מוסרית, לא ייחשב לצדיק בשום חברה. אנחנו תוצרים של הישיר והעקיף, של טבע וסביבה, של תהליכים מורכבים המשפיעים עלינו בדרכים מורכבות. אנחנו מטריצה מורכבת שבה שינויים בתחומים רחוקים לכאורה זה מזה משפיעים על המערכת כולה.

למה עוד זה חשוב? משום שהדרך שבה חברה מעבירה מטען גנטי-תרבותי לדור הבא גם היא אינה ישירה—מה אנחנו אומרים לדור הבא ומה אנחנו כותבים בספרי הלימוד–אלא תלויית הקשר וביצוע. קחו לדוגמא את המאבק הדתי על ערכי "מורשת ישראל. המאבק הזה נועד להעביר תוכן (שמירת השבת למשל) לדור הבא. אלא שלתוכן הזה יש הקשר: הכלים, הסביבה, שבה נעשית לכאורה ההעברה הם בעייתיים ביותר: כדי לשמור על השבת מותר, מתברר, לומר דבר והיפוכו לאנשי שלומנו ולחילונים (כלומר לשקר), מותר לכפות ערכים על צרכנים סרבניים, מותר ליצור רשת של סתירות המבטאות אינטרסים פוליטיים (לצאת חוצץ נגד עניין א' ולהעלים עין מעניין ב', על פי האינטרס). המסרים הנקלטים על ידי "הדור הבא" אינם רק התוכן "הגנטי" (שמירת שבת בשם מורשת ישראל), אלא גם הסביבה (מותר לשקר, פוליטיקה היא רמאות, כפייה זה טוב). תהליך דומה קורה גם בעולם הלא-דתי. המטרה לכאורה היא להעביר את "מורשת השואה" לדור הבא (גזענות היא רוע, שנאת זרים יכולה להביא לרצח, עמידה מנגד אל מול רוע היא שיתוף פעולה אתו, יש להילחם ברוע כשהוא צץ, כי אחר כך עלול להיות מאוחר מידי). "הסביבה" התרבותית, ההקשר שבו הדברים נאמרים, מעבירה מסר שונה מאד: גזענות אינה פסולה כשלעצמה, אלא רק כאשר היא מופנית כלפי יהודים; הלקח העיקרי מן השואה הוא שאסור להיות חלש; כל מי שמבקר אותנו חשוד באנטישמיות; לישראל, כאחראית על מורשת השואה, יש פטור מוסרי מכל ביקורת.

ולמה זה חשוב? כי את העבר (הגנים) אי אפשר לשנות. את הסביבה אפשר וצריך.

התפרסם בידיעות אחרונות 31.1.18

1 reply »

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s