לממשלת ישראל הנוכחית יש אינטרס מובהק בהישרדותה של ממשלת חמאס בעזה. הסיבות ברורות לכל מי שרואה מעבר למסך העשן הרטורי. במקום ישות פלסטינית אחת, ישנן כיום שתי ישויות חלשות, שביניהן שורר מתח. מכיוון שאינה מעוניינת בפתרון, הן מסיבות אידיאולוגיות (ההסדר יסכן את ארץ ישראל השלמה) והן מסיבות פוליטיות (ההסדר יצור משבר קואליציוני), ממשלת ישראל הנוכחית ניזונה מן הסטטוס קוו. העובדה שרצועת עזה נשלטת על ידי ארגון אסלאמי קיצוני הדוגל בטרור ובחיסולה של מדינת ישראל היא מבחינתה קלף מיקוח חשוב. לו הייתה הרצועה נשלטת על ידי ארגון מתון יותר, היה קשה הרבה יותר להסביר הן את הסרבנות המדינית של ישראל והן את המצור ההדוק שישראל מטילה על עזה. עם חמאס בעזה ואש"פ בגדה הכל קל יותר. חמאס חזק מידי, אבו מאזן חלש מידי, אין פרטנר. עד שיצוץ אותו פרטנר, אפשר להמשיך לבנות התנחלויות ולהרוס את הדמוקרטיה הישראלית, כדי לוודא שלא יצוץ גם בעתיד. זה לא שמדינת ישראל אשמה במדיניות החמאס. למדיניותה של ישראל יש קשר להופעתה של מחאה באזורי השפעתה, אבל ספק אם יש לה אחריות על אופי המחאה הזאת, הנוטה באופן כללי לתבוע החלה של חוקי השריעה ולהעניק לגיטימציה לטרור.
עד כאן טוב ויפה. ממשלת ישראל נהנית מן היתרונות שבמצב הנוכחי ומעוניינת להמשיך אותו ככל האפשר. זה אומר שחמאס צריך להמשיך לשלוט בעזה (אין לנתניהו ולליברמן שום אינטרס לכבוש את הרצועה במלחמה גדולה ועקובה מדם). בה בעת זה אומר שחמאס צריך להיות שליט חלש ככל האפשר. אם עזה תשגשג תחת חמאס, מעמדו יתחזק. חמאס חזק רע לישראל. זה נכון. הוסיפו לכך את החשש המוצדק מטרור והנה לפניכם המצור על עזה.
אם כל כך טוב, למה כל כך רע? הבעיה היא שבניגוד לתפיסה הרווחת, כאילו עם ההתנתקות ישראל הפנתה עורף לרצועה, המצב בפועל הפוך. ישראל אמנם אינה מנהלת את חיי היומיום של תושבי עזה, אבל היא שולטת בה לכל דבר ועניין לבד מן הניהול הפנימי. שימו לב שישראל אינה מכירה בשלטון החמאס כשלטון מדיני לגיטימי. מבחינתה רצועת עזה היא שטח הפקר. היא נכנסת ויוצאת אליה כרצונה. היא שולטת בים ובאוויר שלה; היא מנהלת את כניסתן ויציאתן של סחורות אליה. אם תרצו דימוי הולם, לא מדובר במדינה שכנה, אלא במעין פאבלה מזויינת בתוך עיר ברזילאית. המדינה מעוניינת להלכה בקריסתם של אירגוני הפשע השולטים בה, אבל נהנית מן הפטור ממחוייבויות אזרחיות ששילטונם מאפשר לה. כוחות הממשלה נכנסים אליה מעת לעת ברעש גדול, אבל בדרך כלל הם מניחים לה להתנהל "מעצמה". זה לא אומר שהפבלה אינה חלק מן העיר והמדינה השולטות על משאביה. עד שלא יושג הסדר, הפאבלה של עזה היא חלק ממדינת ישראל. ומשום שמדינת ישראל אינה מניחה לאף אחד אחר לעשות זאת, חלה עליה החובה לאפשר ליושבי עזה חיים סבירים, כחייהם של כל בני האדם. איך עושים את זה בלי לחזק את חמאס? ישנן לא מעט הצעות, החל בהצעת כוחות הביטחון לפעול לאלתר למניעת אסון הומניטרי ברצועה וכלה בהצעתו של השר ישראל כ"ץ להקמת אי מול חופי עזה שיספק לתושביה שירותים בפיקוח ישראל. מה שאי אפשר לעשות הוא להפוך את חיי העזתים לגיהינום בטענה שעזה לא באחריותנו. במצב הנוכחי היא באחריותנו. אבל לא מדובר רק באקט מניעתי. מה שיכול היה להפוך את הקיפאון, המוביל אותנו בטווח הארוך לחורבנה של ישראל כמדינה יהודית (מדינה דו לאומית) או לחורבנה כדמוקרטיה (אפרטהייד) הוא חזון מדיני-תרבותי, אקטים של נדיבות הומניטרית שיהפכו אותנו ממקל ענק לשילוב של מקלות וגזרים. מבחינת הפלסטינים ישראל נוהגת בהם כלא-בני אדם. מי שמייחסים אליו כאל לא בן אדם, נעשה קיצוני. הקיצוניות משרתת את כוחות הקיפאון. היא לא משרתת את האינטרס הלאומי הישראלי.
הבלוג של אביעד קליינברג 
"לו הייתה הרצועה נשלטת על ידי ארגון מתון יותר, היה קשה הרבה יותר להסביר הן את הסרבנות המדינית של ישראל והן את המצור ההדוק שישראל מטילה על עזה."
מה היית אומר לתלמיד שלך שמציג עמדה פוליטית כעובדה?
מה עם האפשרות ש"לו הייתה הרצועה נשלטת על ידי ארגון מתון יותר" עזה הייתה פורחת.
התופעה שאתה מכנה פאבלות קיימת היום כמעט בכל מדינה/מטרופולין בעולם. בריסל פריז לונדון שבדיה (מאלמו) גרמניה מאכלסות שכונות או ערים בהם המשטרה פוחדת להיכנס. בפאבלות אלה יש שיעבוד של נשים חוק מקומי המבוסס על אלימות ושאר תופעות לא דומות (כולל גם הקמה של גמ"חים איסלמיים שרק מקבעים את המצב הזה על ידי הפיכתו לנסבל). בתגובה רואים עליה של הימין באירופה (נכון הוא אף פעם לא נעלם וצריך את הפופוליסט כדי לנשוף על הגחלים הקרירות אבל יש גם מי שמספק דלק.
אז אולי לשם שינוי אפשר להניח שהתרבות שמייצרת פאבלות גורמת לתגובה ולא התגובה מייצרת את הפאבלה.
אהבתיאהבתי