חג האהבה

התפרסם בידיעות אחרונות 14.2.12

הרבה איננו יודעים על ולנטינוס הקדוש שיום האוהבים החל ב14 בפברואר נקרא על שמו. על פי מסורות, מאוחרות למדיי יש להודות, הוא היה כוהן (או בישוף) שנעצר בעוון נצרות והובא למשפט בפני הקיסר קלאודיוס. כדרכם של מרטירים נוצרים, הכריז על אמונת האמת הנוצרית וגינה את עבודת האלילים הרומית.

על פי הסיפורים, קלאודיוס דווקא מצא טעם בדברי העציר, אבל יועצי הקיסר טענו בתקיפות כי ההחלטה לבטל את עבודת האלילים לא תזכה לפופולאריות בקרב תושבי האימפריה. בהיעדר רייטינג, הודח ולנטינוס האומלל מן המשחק באמצעי שהיה מקובל אז–הקיסר ציווה לערוף את ראשו.

אפשר להפיק מן הסיפור הקצר הזה לקחים שונים. אפשר להסיק ממנו שבעולם מכור לרייטינג חשוב יותר לשכנע את יועצי התקשורת מאשר את הבוס. אפשר להסיק ממנו שהקריירה האמתית שלך מתחילה לא פעם אחרי ההדחה. מה שאי אפשר למצוא כאן הוא קשר כלשהו לאוהבים ולאהבה. האהבה היחידה שעניינה את ולנטינוס הייתה אהבת האל. והאוהבים השוברים את הראש בחיפוש אחר המחווה הנכונה ליום האוהבים–ערב רומנטי במסעדה צרפתית ושתיית יין נתזים ספרדי או אמבטיה מוקפת בנרות ומקלוני קטורת? האוהבים לא עניינו את ולנטינוס. כאיש כנסייה הוא לא התלהב מאהבה חושנית. כאיטלקי הוא לא השתגע על מסעדות צרפתיות ועל יין נתזים ספרדי. אשר לנרות וקטורת, מקומם בכנסייה ולא על שפת הג'קוזי, חשב ולנטינוס (או היה חושב לו הומצא אותו אביזר צימרים מבעבע-מזעזע בימיו).

המקור לחג האוהבים אינו אפוא המרטיר ולנטינוס, כפי שהמקור לחגיגות השנה החדשה אינו האפיפיור סילווסטר. שני הקדושים הללו זכו לתהילת עולם פשוט משום שהעניקו את שמם ליום הנכון. סילווסטר ידע למות בערב השנה החדשה הרומאית; ולנטינוס מת ביום שבו על פי אחת מן המסורות הפגניות הציפורים בוחרות להן בן זוג ודבקות בו, לפחות לשנה (הציפורים, בניגוד לבני אנוש, מאמינות במונוגמיה סדרתית). יומו של הקדוש גם קרוב מספיק לחגיגות חג הפריון הרומי, ה"לופרקליה", שבו רצו צעירים ערומים ברחובות העיר רומא והצליפו בנשים שבקשו להרות ברצועות עור תייש טבולות בחלב. האוויר באמצע חודש פברואר היה מלא בריח חריף של פרומונים. ההמון ביקש לקרוא דרור לתאוותיו ולא להדחיק אותן כמצופה ממנו. הכנסייה ניסתה אמנם לשוות לימיהם של שני הקדושים אופי חסוד יותר. במקום לחגוג את תחילת השנה ותחילת חודש ינואר, המוקדש לאל יאנוס האחראי על ההתחלות, הציעו הרשויות לחגוג את ברית המילה של ישו. במקום לשתות לשכרה ולהחליף מתנות, הציעו ללכת לכנסייה ולשאת תפילה לאל שבשמים. זה לא ממש עבד. כבודו של האל במקומו מונח, אבל עם תפילות קשה לדפוק את הראש. עם אלכוהול לעומת זאת זה קל הרבה יותר. אשר להצעה לחגוג באמצע פברואר את זכרו של המרטיר ולנטינוס ולהעלות על נס את הבתולה הקדושה, כפי שהציעו רשויות הכנסייה, האוכלוסייה הנוצרית לא חשבה שזה ראוי אפילו ל"חחחחח." לחיים, התברר שוב, יש כוחות משלהם. אם תמנע מצעירים למשש זה את זה מעת לעת ולהביט זה בעיני זה בעיניים מצועפות, תגלה שהם מסתובבים ברחובות מוצפים בהורמונים וצועקים "פרוצה" על ילדות בנות שמונה. חג אוהבים שמח.