איך מועילה ההיסטוריה לחיים

לפעמים ההיסטוריון מגלה איזה פרט מן העבר הרחוק שיש בו איזו לחלוחית שהזמן החולף לא הצליח לייבש. לכאורה מדובר בעניין מת—עבר זמנו ובטל קורבנו– אבל ההיסטוריון חש לעתים כי אפשר לשתול על מעט הלחלוחית ששרדה איזו תובנה חדשה, שתצמיח בביישנות עלים רעננים. חשבתי להביא בפני הקוראים מידע עתיק כזה שאולי ימצאו בו עניין מסוים. לפני זמן רב—אפילו היסטוריונים מקצועיים כבר מתקשים לתת תאריך; יש האומרים שבועיים; אחרים אומרים אפילו שלושה—התחוללה בישראל שערורייה של ממש. ראש הממשלה ורעייתו, התברר, הוזמנו לצאת להלווייתה של ראש ממשלת בריטניה לשעבר, מרגרט תאצ'ר. כיוון שמדובר בטיסה מפרכת של כחמש שעות וכיוון שבסיומה צריך היה ראש הממשלה לעשות פרצוף עצוב, הוחלט לממן לבני הזוג מיטה זוגית בעלות של כחצי מיליון שקלים. פרקליטו של ראש הממשלה, שנשלח להליץ את יושרו בתקשורת, הבהיר שלא מדובר במיטת פאר חלילה, אלא במיטה צנועה עשויה דיקט ומזרון ספוג, מה שמגדיל עוד יותר את ההשתאות: דיקט ומזרן ספוג בחצי מיליון שקלים! מרשים. התברר באותם ימים רחוקים שהבזבזנות הקיסרית המוטסת לא הייתה יוצאת דופן. ראש הממשלה כבר שכב זוגית על חשבון משלם המיסים, בטיסה לברלין ב2011, וכבר אז הבטיח שזה לעולם לא יקרה שוב. ההיסטוריונים טוענים שבמקביל לפרסום עניין המיטה המלכותית בטיסה ללונדון נחשפו נתוני ההוצאות של משפחת נתניהו הן במעון הרשמי והן במעון הפרטי—הכול כמובן על חשבון משלם המיסים הנאנק תחת הנטל. התבררו פרטים על תקציב האיפור האינסופי של הקיסר וזוגתו ותקציב הניקיון העצום. הפרקליט מחה כנגד המבקרים. מה הם רוצים, תהה, שראש הממשלה יעשה ספונג'ה בעצמו? שייסע לאנגליה על גמל? שימרח את פניו במשחת נעליים צהלית? היו שקיבלו את דברי הפרקליט (משפחת נתניהו) והיו שראו בהם חוצפה. היו שסברו שמשפחת נתניהו היא אכן משפחה מצניעת לכת החיה בבית שרבים בו החלודה והאבק (אולי משום שעל אף סכומי העתק המוקצים לניקיון, העוזרות בבית שרה נתניהו מרבות להתחלף מסיבות עלומות). אבל הרוב סבר שההוצאות הן שערורייתיות, נזכר בבזבוז הראוותני שאפיין את משפחת הקיסרים גם בעבר (תקציב גלידת הפיסטוק למשל) והכריז שככה אי אפשר להמשיך. היו מחאות. היו מאמרים בעיתונים. האירוניה נשפכה כמו תקציבים במשפחת נתניהו. נו נו, שפשפו מתנגדי הקיסר את ידיהם בהנאה, הפעם זה לא יעבור בשתיקה. אז שפשפו; שימשיכו לשפשף. נתניהו למוד הניסיון שתק. כשהציבור סובל מאמנזיה צריך רק לחכות. הוא הביט בעיני שרה רעייתו ומיטות זוגיות עלו באישוניו. אל תיראי ואל תיחתי, אחותי כלה, אמר. הסערה תחלוף והתקציבים יוסיפו לזרום. הזמן, שרתי, מרפא את הכול—את הכאב, את הביקורת, את השכל הישר, את הזעזוע. תני לזה קצת זמן והציבור בישראל ישכח את הכול. דמעות מילאו את עיני אשת ראש הממשלה. לך קל לדבר, אמרה. אתה גבר. היית בסיירת מטכ"ל וישנת באוהל סיירים. אבל אני אישה. לי קשה. כמה זמן זה ייקח? ראש הממשלה הביט ברעייתו במבט בוטח והדליק סיגר. שערורייה כזאת, אמר? לפחות שבועיים. נו טוב אמרה אשת ראש הממשלה. שבועיים אני יכולה לחכות.

אתם רואים שהיסטוריה עתיקה יכולה לעניין? אמרתי לכם. תנסו לזכור את זה שבוע שבועיים.

התפרסם בידיעות אחרונות 4.6.13