רוח המפקד

נפתלי בנט הציג ביום ראשון את יעדי מערכת החינוך שלו: מצמצום פערים ועד לתכנית לדיבור בציבור (דיבייטינג). ברור, עם זאת, ששתי בבות עיניו של השר הן העלאת מספר הניגשים לבחינת המתמטיקה ברמה של חמש יחידות ומצוינות במדעים וחיזוק ערכי "המורשת" ואהבת ארץ ישראל.

אין חולק על כך שההחלטה לחזק את המצוינות במתמטיקה ובמדעים היא החלטה טובה וחשובה. כפי שחוזר השר ומדגיש, חיזוק ההצטיינות במדעים היא לא רק נכס לאומי (בעולם שבו אנחנו חיים יכולתה של מדינה דלת משאבים כמו ישראל לשגשג תלויה במידה רבה ביכולותיה המדעיות-טכנולוגיות), אלא גם מנוע רב עוצמה לשוויון חברתי, בעיקר אם דואגים להרחיב את הטיפוח אל כל המגזרים בחברה. בכל אחד מן המגזרים יש תלמידים ותלמידות מבריקים, שצריך לאתר ולקדם. הצלחתם של תלמידים מוכשרים כמהנדסים, כאנשי מחשבים, כמדענים וכטכנאים, תביא תועלת לא רק למדינה אלא גם להם, למשפחותיהם ולקהילותיהם. אם אתה מוכשר בתחומי המדע והטכנולוגיה, יש לך מכשיר שיכול לרסק הרבה תקרות זכוכית. ואף על פי כן נותרת במי שמאזין לשר תהייה. ברור שמבחינתו, והוא אינו שונה מקודמיו בעניין זה, "הצטיינות" היא עניין לבעלי הכישרונות המדעיים-מתמטיים בלבד. הרעיון שחברה זקוקה לא רק למדענים ולמהנדסים, אלא גם לפילוסופים, להיסטוריונים ולחוקרי ספרות, כשם שהיא זקוקה לאמנים, לסופרים ולמשוררים, זר למערכת. מקצועות הרוח והחברה נלמדים כמובן בבתי הספר, כחלק ממאמץ של הקניית "ערכים" ("לא יעלה על הדעת שהתלמיד לא ידע…"), אבל הם אינם נתפסים כתחומים שגם בהם צריך לזהות את המוכשרים ביותר ולטפח אותם—לייצר להם מסגרות מאתגרות, להקצות להם משאבים ולעודד אותם לפרוץ גבולות בתחומם.

זה לא שאין בישראל מערכות המעודדות מצוינות בלימודים הלא-מדעיים. מערכת החינוך הדתית עושה בדיוק את זה. היא מייצרת לא רק קהל גדול של "מחונכים", אלא גם מנהיגים: מצטיינים בתחומם, שיש להם דברים מנומקים ומורכבים לומר על ערכים, על חברה, על מוסר, על העבר המשותף ועל העתיד המשותף. בחינוך הממלכתי לא מחפשים את המנהיגים לעתיד בתחומים אלה ואולי לא בכדי. בחלוקת העבודה החברתית-תרבותית של ישראל לדלדולה של הרוח בחינוך הממלכתי יש השלכות פוליטיות שאינן לצנינים בעיניי אנשים כמו נפתלי בנט. במערכת החינוך הישראלית, שבנט מופקד עליה, תפקידם של המקצועות ההומניים אינו לעודד חשיבה פורצת דרך, כמו במדעים המדוייקים ובמדעי הטבע ובוודאי לא לטפח מנהיגות, אלא ליישר קו עם תפיסה פוליטית-תרבותית מסויים. איזה קו? בנט הבהיר את הדברים בביקורת שלו על התכנית שקידם קודמו, "האחר הוא אני". "האחר," קבע בנט, "הוא לא אני. כל אחד שונה". נניח לרגע לשאלה אם השר הבין את משמעות הסיסמה של קודמו (האחר "הוא אני" דווקא משום שכל אחד שונה), ונתמקד בשאלה מה מציע השר במקומה. לכאורה הוא מציע רב תרבותיות פוסט-מודרנית לעילא: "הילד המוסלמי צריך להכיר את המורשת שלו, וכל ילד דרוזי את המורשת שלו".  המדינה היא אפוא אוסף של שבטים-מגזרים, שלכל אחד מהם תרבות נבדלת וכולם נפגשים בשיעורי המתמטיקה (זאת, תודה לאל, אינה מתחלקת על פי קווי הפרדה דתיים-לאומיים). אבל לא צריך להתעמק במהפך התודעתי של בנט כדי להבין שההתקפה על קודמו אינה בשם השוני אלא דווקא בשם האחדות, האחדות היהודית בפרשנותה הציונית-לאומית. מה צריך הילד היהודי לדעת? עליו להכיר את "אברהם יצחק ויעקב, דוד המלך והרמב"ם, חנה סנש, ש"י עגנון ויוני נתניהו". רשימה מעניינת (שבה שני היחידים שאינם דמויות דתיות מתו בדמי ימיהם כלוחמים). חשוב יותר הסיום: הוא צריך לדעת "לפתוח סידור לפני שהוא מתגייס לצבא". הסידור והצבא–לשם אנחנו מובילים אתכם. עזבו אתכם ממדעי הרוח. תלמדו מדעים. לרוח אנחנו נדאג.

התפרסם בידיעות אחרונות 26.8.15

10 replies »

  1. מובן ומוצדק לחלוטין מנקודת מבטו, במדעי הרוח יש (ותמיד היה/יהיה?) חינוך לערכים כלשהם, נכון להיום האקדמיה הישראלית מחנכת לערכים מעט שונים מערכי הציונות הדתית. זה אולי הנימוק הכי חזק שיכול להיות לאנשים כמו משגב שמנסים לעודד את הגישה של ״בוא נחזור לשלטון בכל מחיר״ – שלום אולי כבר לא יהיה פה אבל לפחות יהיה לנו שר חינוך ״משלנו״. רק שמהכרות קלושה עם מערכת החינוך ההשפעה של השרים הבאים והולכים (כולל יוסי שריד/יולי תמיר/השר האחרון) לא משמעותית, מה שהיה הוא שיהיה (אבל אולי זה נושא מענין למחקר, יש כאלו?)

    אהבתי

  2. "האחר" לשיטתו של בנט זהו החילוני שאוכל בעוונותיו שינקין או סטיק חזיר. שלא נדבר על ההתנשאות של האשכנזי החרד על הקהילה האתיופית. בתפקידו הוא יכול "לאיים" בתקציבים על בתי ספר שממדרים את הקהילה האתיופית. ובתי ספר אחרים שמכווצים אותם בכיתה אחת של "שחורים". כי הכסף מקור טוב לקוהרנטיות גם בממלכתי דתי פתח תקווה וראשל"צ. וטרם נגענו בנושא הבריאה ופרשנויותיה. בימיו של זבולון האמר הדוס מהמפד"ל למדו על האבולוציה. רחמנא ליצלן.

    אהבתי

  3. זאת בדיוק המצוינות בתחום בעיני בנט. אם אתה מאמץ איזושהיא מסגרת ערכית (כמו במערכת החינוך הדתית), אתה יכול להתפרע בתוכה ולפתח את הכישורים ה״רוחניים״ שהזכרת. אם לא הדבר הכי טוב שיכול לקרות לך זה שיעבדו על להעביר אותך למסגרת הנכונה. בינינו, זה שונה אצלך? אתה תנחה תלמיד דתי/לאומני קיצוני בעבודת דוקטורט שתתמקד בלאפשר לו לפתח את קו המחשבה שלו ולהגיע למצוינות שמערכת החינוך הדתית תאפשר לו? או שרוב המאמץ יושקע ב״להמיר אותו״ למסגרת הנכונה?

    אהבתי

  4. אביעד, כתבת שברשימת ה"חייבים להכיר של בנט" שני היחידים שאינם דמויות דתיות הם גיבורי מלחמה שמתו בדמי ימיהם. האם ש"י עגנון, שגם אותו בנט הזכיר ברשימה, הוא דמות דתית בעיניך? האמת שזו שאלה די מעניינת, שנוגעת לגבולות ולתיחומים בין דת וחילוניות בארץ.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s